מהגיגיה של סטודנטית ממוצעת

לשם שינוי אני לא כותבת פוסט שמדבר על החיים שלי לא פוסט שמרוכז בעצמי. זה פוסט דעה, הבעת דעה על מה שקורה כאן במדינה הקטנה שלנו.

הבעת דעה על כל האנשים שגרים בערים הגדולות, במרכז הארץ, בירושלים, רחוק מהדרום רחוק מהצפון, רחוק מכל ההפגזות והטילים הטועים.

כל אותם אנשים שמרגיש שהם חיים בבועה והבועה הזאת לא מאפשרת להם לראות כלום.

פעם חשבתי שבמצבי מלחמה או במצבי חירום העם הישראלי, העם היהודי מתאחד ותומך זה בזה. אבל היום אני יודעת, היום בעידן הפייסבוק והאינטרנט אני יודעת שיש מי שלא מעניין אותו שהיום מתו 3 נפצעו 4 ועוד מליוניום חיים בפחד שאם יצאו מהבית זה הוא גורלם.

אתמול בנסיעה באוטובוס שמעתי איזה בחור שמאלני (סביר להניח) שרוצה לצאת להפגנה נגד פעולה ישראלית, ולי עלתה השאלה, שבשל מותשות פיזית לא שאלתי בקול- אם כשמליוני בני עמו נמצים תחת התקפה האם הוא באמת מאמין שישראל לא צריכה להגיב?!

כשחלק גדול ממה שאנשים כותבים על הוול שלהם בפייסבוק זה איך היה להם כיף בקניון, או בדיחות על המצב, זה נכון שאני לא מבקשת ולא מצפה מכולם להיות בדיכאון אבל אני כן מצפה לסולידריות.

אני כן מצפה מאנשי אוניברסיטת חיפה לא לאפשר עצרת לזכרו המקולל של רוצח, כאשר יש באוניברסיטה סטודנטים יהודים שקרוביהם ויקריהם סובלים בדרום או בגבול סוריה. הרי ברור לכולנו שאם הסטודנטים היהודים היו מבקשים לעשות מחאה אנטי ערבית או איך שלא תרצו לקרוא לזה, זה לא היה מתאפשר ואף היה מגונה לא רק על ידי הסטודנטים הערבים והאוניברסיטה אלא על ידי העולם כולו.

אבל זה לא רק זה, זה לא רק האטימות הזאת שמפריעה לי, זה הכל!

בני אדם לא מכבדים אנשים אחרים וזה מתחיל מגיל צעיר! זה לא רק הפוליטיקאים והחיילים והמחבלים שמעניין להם את התחת מה קורה בצד השני, ושגם הצד השני הם בני אדם. זה גם הילדים, הילדים שגדלים בעולם האטום הזה!

התחלתי לעבוד בתור סייעת בבית ספר תיכון, בית ספר שיש לו שם של בית ספר טוב, של בית ספר שמשקיע בתלמידים שלו, שרובם מסיימים את הלימודים בהצטיינות ויש בו את אחוזי הגיוס הגבוהים ביותר במדינת ישראל. אבל גם בבית ספר הזה שכלפי חוץ אנחנו בטוחים שניכנס לשם ונראה חבורה של מלאכים מסתובבים במסדרונות, אני מסתובבת ורואה את שטנים קטנים. הילדים מרביצים אחד לשני, משתמשים בשפה דלה ומשתמשים בכמות קללות במשפט אחד שלא חשבתי שאפשרית. מסתובבים בין כותלי סבית הספר עם אוזניות מחוברות לאייפון ולא שמים לב לסביבה שלהם. זה לא רק חוסר תשומת לב זה חוסר אכפתיות-פשוט ככה.

זה העובדה שהיום בחדר מורים המורה לשל"ח סיפרה איך הילדים בכיתה י' לא רוצים להתנדב, איך הם לא רוצים לעזור לחברה שסביבם, לאנשים שחלשים מהם. איך היא שוקלת לאמץ את המושג מחויבות אישית לגבי אותה התנדבות כדי שהתלמידים ישתתפו. כי מרצונם החופשי הם מעדיפים לשבת בבית ולגרד בביצים במקום לנקוף אצבע בשביל מישהו שחלש מהם. 

כל זה פשוט יוצר אצלי אכזבה כללית מהמין האנושי כי הרי הילדים האלה למדו את ההתנהגות הזאת ממישהו, והמבוגרים האלה שמתייחסים לעולם בצורה כל כך עיוורת גם הם למדו את זה ממישהו. אם לא למדו את זה ממישהו אז יש משהו שעיצב אותם ככה, משהו שזרק את כל הערכים לצד שזרק את כל האנושיות הצידה ויצר חבורה של זומבים שמחוברים לעצמם ולא מעניין אותם מה קורה מסביב!

גם אלו שמעניין אותם, כמו אותו בחור צעיר באוטובוס לא מבינים איפה הם נמצאים, ואולי גם זאת אטימות. הרי שלא אכפת להם מכל אותם אזרחים שיושבים עכשיו במקלטים ומכל אותם אנשים ששוכבים בארונות קבורה ומהמשפחות שלהם. כי הרי אם היה אכפת להם ולו רק קצת, והם לא היו כאלה פחדנים, הם היו סותמים את הפה שלהם וטוענים שכן מגיע לישראל להגן על עצמה כי הצד השני הוא גם תוקף הוא לא רק קורבן, ואנחנו לא רק תוקפים אנחנו גם קורבן.

איפה הסולידריות האנושית?! לא רק הסולידריות היהודית, לא רק הסולידריות המוסלמית!!! אני טוענת שהסולידריות הזאת נדחפה לאיזה חור שחור עם האפשרויות הבלתי מוגבלות שניתנות לילדים. כי הרי אנחנו מחנכים אותם שזה בסדר להרביץ בצחוק לחבר שלהם לכיתה כשאנחנו עוברים במסדרון ולא אומרים כלום. כי אנחנו מחנכים אותם שזה בסדר להיות מחובר לטכנולוגיה החדשה מבלי לתקשר עם העולם שבחוץ. אנחנו מחנכים אותם שאם הם יהיו מחוברים לטלוויזיה במקום לקרוא או לצאת ולשחק בחוץ זה גם בסדר. אבל כל זה פשוט מנוון את המין האנושי, פשוט מנוון את הילדים האלה.

אז נכון לי אין ילדים ואני לא יודעת כמה זה קשה, ונכון אני לא המחנכת של הכיתה אני רק הסייעת ואין לי מושג כמה זה קשה להשתלט על כיתה שלמה אלא רק על קבוצה קטנה. אז מה?! אז מה?! אני שואלת!

אז אני לא יכולה להיות מתבוננת מהצד ולהגיד לכם שלראות את ההתנהלות הזאת של העולם, של הילדים, של המבוגרים, של הסטודנטים באוניברסיטה, של האדון והגברת באוטובוס שכל ההתנהלות שלהם צורמת לי ונראית לי רע?!!?

כן אני יכולה!! וזה בדיוק מה שאני אומרת- הגענו למצב שאנשים לא מכבדים, לא רוצים לעזור ולא מעניין אותם מימינם ומשמאלם אלא רק הם עצמם המרכז!

אז אני אומרת למין האנושי- איכזבתם ותתביישו בעצמכם! צאו מהתחת של עצמכם תבינו שהשמש לא זורחת משם אלא שהיא סובבת סביב כל העולם! סביב עוד אנשים! ושכן יש מימינכם ומשמאלכם! הלוואי ותהיה הבנה בעולם, שמדי פעם לעזור לאחר, שמדי פעם להבין שיש מי שסובל ואי אפשר לשתוק, שאנשים יבינו שאין צדק בעולם וזה התפקיד שלנו, בני האדם, לשנות את זה!!!

אז זאת הוצאת הקיטור הערכית שלי,

מקווה שיהיו עוד אנשים שיתחברו ואם לא יתחברו שאולי ישנו קצת את ההתנהגות שלהם בעקבות זה.

שלכם,

JANE