מהגיגיה של סטודנטית ממוצעת

בדיוק לפני שנה כתבתי כאן כמה מוזר לי שהרגשתי צורך בדייט לוולנטייז דיי, והנה השנה אני בזוגיות רגע לפני. אז נכון, אחרי יומיים שבהם ניסיתי לרמוז שהיום הזה מתקרב, הוא לא כל כך הבין. אז נאלצתי היום לשלוח לו הודעה שמסבירה באופן מאוד ברור שביום חמישי הוא יאלץ למצוא זמן בשבילי לאיזה כוס קפה.

בסה"כ הוא בחור טוב, הוא דואג לי, הוא נחמד אלי, הוא תמיד פותח בשבילי דלתות אבל בכל מה שקשור לתאריכים וזמנים הוא קצת חי בזמן בדואי. אם קובעים עוד 20 דקות בפאב כנראה שאני אחכה איזה 10 דק'. אם קובעים שהוא יסע למרכז לבית הוריו ויחזור לדירה כדי שניפגש, יש סיכוי טוב שהוא נרדם ועכשיו אין לו כוח לחזור. הייתה לנו כבר שיחה על זה ואמרתי לו שלפעמים זה פשוט מרגיש כאילו לא בא לו לראות אותי. הגענו להסכמה שהוא דביל וזאת ממש לא הכוונה שלו (אלו המילים שלו לא שלי). בכל אופן, אנחנו מתקדמים לאט לאט בנושא הזה, הוא כבר מאחר רק בכמה דקות, והוא מתנצל אם הוא מחליט לא להגיע. בקיצור נראה לי שאנחנו נשרוד את זה. 

אני חושבת שזה מקרה מייצג לכל הנושא הזה של יחסים בין גברים ונשים. אנחנו מנסות להיות מרומזות ולא ללחוץ אבל הגברים פשוט לא מבינים את הרמז. בגדול, נראה לי, שצריך להפסיק עם השטויות ולהתחיל לדבר בצורה מאוד ברורה לגברים. כבר שמענו מהם את ההערות שהם לא מבינים רמזים, סאב טקסטים ושהם לא קוראים מחשבות. אז הנה אני משנה גישה- אני מתחילה לומר את מה שאני מצפה לקבל!

הרי ברור לי שהוא לא זוכר איזה יום היום בלוח השנה, או מה קורה עוד 4 ימים. ברור לי שאם לא הייתה לי אפליקציה שבה אני מסמנת לי מתי עשיתי סקס (זה מיועד לנשים לכל הקוראים הגברים. אני בטוחה שלא יועיל לכם לעקוב אם אתם בהריון או לא), לא היינו יודעים בכלל כמה זמן אנחנו ביחד. ברור לי שהוא בטוח לא זוכר את "התאריך שלנו". אז אני הולכת להזכיר לו!

בתור בדיחה ראיתי בפייסבוק איזה הצעה לנשים להכין לוח שנה עם כל התאריכים החשובים, כולל יום ההולדת שלנו והיום שבו הוא קנה לנו לראשונה פרח (במקרה של הזוגיות שלי פרח שמקססים נחשב? כי אחרת עדיין לא קיבלתי פרחים).

נשים במשך שנים הלכו שולל אחרי סרטים הוליוודיים שבהם כל מיני גברים מושלמים (שלרוב במציאות הם בכלל הומואים). ראינו איך הם תמיד יודעים מה האישה רוצה, איך הם תמיד מביאים את המתנה המושלמת, איך הם תמיד גורמים לבחורה מלא אושר. אבל בואו נודה באמת -אף גבר במציאות הוא לא כזה! אנחנו צריכות להוריד ציפיות!! אנחנו צריכות להתחיל להבין שרוב הגברים בעולם שהם לא המפרי בוגארט (ההוא מקזבלנקה) ואנחנו צריכות להתמודד עם זה. אנחנו הנשים צריכות לקחת בחשבון שגברים הם חבורה של טמבלים ומה לעשות שאנחנו נמשכות לזה, ומה לעשות שהמערכת יחסים שלנו יכולה להיות מושלמת אם רק נגיד מה אנחנו רוצות.

גבר הרי יעדיף לחלוטין להעביר את הזמן שלו מול המחשב או הפלייסטיישן, לשתות בירה ולעשות סקס מאשר לחשוב על איזה מתנה לקנות בשביל האישה שלו. הרי גם בואו נודה באמת, שאם הוא יודע בשנה הראשונה של המערכת יחסים מה את אוהבת, איזה תכשיט יהיה לך יפה ובדיוק מה לקנות לך- כדאי שתתחילי לחשוד שהבחור מעט נשי (או שאמא שלו קנתה לך את המתנה). אז הגיע הזמן לשנות גישה- לדבר, לתקשר! לומר את מה שיש לנו הנשים על הלב- "אני רוצה להיפגש ביום חמישי לשתות איתך קפה, ואני רק אזכיר לך שזה גם וולנטיינז דיי אז זה אמור להיות ערב רומנטי, אל תזמין את החברים שלך". משום מה עם הבחור שלי זה עבד, בנות זאת רק הצעה, אבל זה נשמע לי כמו רעיון טוב.

נכון אנחנו מאבדות את כל האפקט של ההפתעה הרומנטית, אבל אם אנחנו נסמוך על הגברים שלנו לא בטוח כל כך שאי פעם תהיה לנו רומנטיקה לפי הציפיות. נכון, יש לגברים משפטים כאלה, ורגעים כאלה שבהם הם כן מתנהגים בצורה רומנטית. אבל לצפות מהם שזה יהיה בדיוק מתי שאת מצפה לזה? זה כבר מעל ומעבר ליכולת הגברית (כן גברים אני מזלזלת ביכולות שלכם).

אז אחרי שנה פוסט קצת שונה. אם שנה שעברה פתאום רציתי מישהו מצחיק וספונטני שיעשה לי הפתעות רומנטיות, היום אני ריאלית. היום אחרי מספר מערכות יחסים לא מוצלחות, וכשאני נמצאת בתוך מערכת יחסים עם גבר טיפוסי למדי אני יודעת. אסור לי לצפות למחוות רומנטיות גדולות בזמנים הנכונים, אני צריכה לדאוג לעצמי שהרומנטיקה תהיה כי אחרת אני אראה מחוות רומנטיות פעם בשנה במקרה הטוב.

אז וולנטיינז רומנטי לכולכם,

ואיחולי אהבה ריאלית,

JANE