מהגיגיה של סטודנטית ממוצעת

קשר מיני בין ידידים תמיד יוצר בעיות, או לפחות זאת הדעה הרווחת. או שמישהו רוצה יותר והצד השני לא רוצה, או שרבים ואז הידידות נהרסת, או שכולם מסביב עושים לכם פרצופים כי אתם צריכים להיות ביחד או לפרק את זה- כי ככה זה לא בריא.

אבל הקשר שלי עם מר גמיש עובד, ועובד מעולה!

אנחנו בקושי מדברים (סמסים פעם בשבוע פלוס מינוס), נפגשים אחד לשבועיים שלושה, ואין רגשות, אין מחויבות ויש סקס כשרוצים.

הנה עובדה שזה מצליח! אנחנו נוסעים לצימר ביחד בסופ"ש הקרוב, משהו ששייך לזוגות הרציניים והרומנטיים, אבל שנינו לא רואים את זה ככה, ואני גם בטוחה שבחזרה מהצימר שום דבר לא ישתנה! הכל ישאר אותו דבר. הסיבה היחידה לנסיעה הזאת היא הצורך של שנינו בחופש, והבעייתיות של לגור עם ההורים במקרה שלי וקצת חוסר נעימות מהשותפים שלו שצריכים לסבול אותנו (טוב בעיקר אותי).

חברות שלי אומרות שבגלל שאנחנו ידידים טובים כבר 4 שנים, אז מראש יש בנינו רגשות, אבל הן לא מבינות שזה ממש לא המצב. זה נכון אני אוהבת אותו בתור בנאדם (אחרת לא הייתי ידידה שלו), אבל אני לא מאוהבת בו בכלל! לא רוצה שהוא יאהב אותי כי זה פשוט יהרוס הכל.

זה קשר די מושלם איך שהוא כרגע, הוא מתאים לי בדיוק במצב שאני נמצאת בו בחיים. אין לי זמן לתחזק זוגיות, אני לומדת באוניברסיטה, משתתפת בכל מיני פרויקטים, מגדלת כלבה מקסימה, אני ממש חסרת זמן ובטוח שאין לי זמן להקדיש לזוגיות. מצד שני, אני רוצה כמו כל בני האדם קשר פיזי (מה לעשות גם אני חרמנית מדי פעם-בנאדם נורמלי שכזה). אז הנה לי המצב המושלם- קשר שאני לא צריכה לתחזק!

אני לא צריכה לשלוח כל בוקר הודעה של בוקר טוב, לא צריכה לחלק את הזמן שלי בין לבלות איתו וללמוד, לא צריכה לבלות איתו כל שבוע, לא צריכה שיחות טלפון דביקות ומעצבנות, לא צריכה כאבי ראש! 

יש שיאמרו שזה מונע ממני קשרים אחרים עם בחורים, אבל הפלא ופלא זה ממש לא!

אנחנו גרים בערים שונות, וכמות הזמן שאנחנו מקדישים לקשר הזה, לחלוטין מאפשרת לי חופש פעולה לפגוש ולצאת עם בחורים אחרים, או יותר נכון כי כבר הבהרנו שלצאת עם בחורים זה משהו שאין לי זמן אליו, לעשות סקס עם אחרים, ואני גם עושה את זה. רק שבוע שעבר ביליתי ערב עם בחור שפגשתי בבר, לצערי הרב הסקס איתו גרם לי לחשוב על כמה הסקס עם מר גמיש טוב, אבל לא מתוך רומנטיקה חלילה אלא פשוט כי הבחור היה סקס ממש רע. הרבה זמן שלא נתקלתי בבחור שלא מבין את הקונספט של משחק מקדים, שלא נדבר על מגוון בתנוחות, מסיונרית משעממת שכמעט פיהקתי ונרדמתי באמצע. 

מיותר לציין שהבחור הזה לא קיבל ממני טלפון (אני אפילו לא בטוחה שאמרתי לו איך קוראים לי). והנה יש לי כבר חוויה מתקנת בסופ"ש הקרוב, שזה פשוט מעולה מבחינתי התבאסתי ואני יודעת שבסופ"ש הקרוב אני אהנה מכל רגע.

אין מה לומר מר גמיש פשוט יודע מה הוא עושה במיטה, והוא מבין אותי, הוא מבין בדיוק מה זה אומר משחק מקדים ולרוב כבר בשלב הזה מביא אותי לאורגזמות טובות, ואחר כך שלא נדבר על הסקס עצמו, והכי חשוב אחרי הסקס הוא מבין שאני בעד התכרבלות קצרצרה בלבד ולא יותר מזה.

היה חשש לדרמות מיותרות בחיפושים אחרי הצימר מצידו, היה שלב שהוא קצת כעס כי כמעט ביטלתי והוא ממש נלחם על לא לעבוד בסופ"ש הזה. אבל פתרתי את הבעיה בערך שעה אחרי. הדרמה הזאת בהתחלה הפחידה אותי נורא, הייתי בטוחה שזהו אנחנו מתנהגים כמו זוג עכשיו, דרמות כי לא נפגשים,  התחננות לסליחה וכל מיני שטויות של זוגות רציניים. אבל טעיתי, ומזל שככה, כי אם הכעס היה נמשך הייתי מאבדת ידיד, והנה ההוכחה גם שהידידות שלנו לא נהרסה ולא תיהרס. כששאלתי אותו אם הכל בסדר, אז הוא מיד אמר שאין לו שום בעיה להגיד לי אם משהו לא בסדר ואם לא בא לו לנסוע איתי. הוא מכיר אותי מספיק זמן בשביל לדעת שזה לא משהו שיפריע לי והוא צודק. הרי הוא לא חייב לי כלום ואני לא חייבת לו, אז בדיוק כמו שאני הרגשתי בנוח כמעט לבטל בלי משחקים ובלי מאמצים מיוחדים להגיע בכל זאת, הוא יכול להרגיש בנוח לבטל אם לא זורם לו ושנינו נהיה בסדר עם זה. הדבר היחיד שיכול להרוס את זה, זה אם אחד מאיתנו יתחיל לפתח רגשות, אבל פה ניצלנו, מדובר בשני נכים רגשית קשים, 100% נכות רגשית, אז הכל טוב. אם נתעצבן, אם נכעס, אם נפסיק עם הקטע של הסקס אנחנו נמשיך להיות ידידים ומבחינתי זה מה שהכי חשוב.

אז הנה לכם הוכחה שקשר של friends with benefits עובד לפעמים, זה נוח  אם זה במקום הנכון בזמן הנכון.

שלכם,

JANE

רציתי לכתוב כאן פוסט שלם על איך ביום לפני תחילת הלימודים לא הרגשתי התרגשות מיוחדת, אבל בבוקר של היום הראשון פתאום התחילו פרפרים בבטן,הפוסט כבר היה כמעט גמור. אבל אז קיבלתי הודעה בפייסבוק (לא פחות ולא יותר), ממישהו שחשבתי שהוא ידיד שלי ב-8 שנים האחרונות, שתמכתי בו בשנה האחרונה אחרי פרידה מאוד קשה שהוא עבר.

במכתב הזה הוא כתב לי, איך לאורך הזמן הזה הוא עיוות כל דבר שאי פעם יצא מהפה שלי, כל פעם שניסיתי לגרום לו להתמודד עם האמת הוא פירש את המילים שלי כאילו שאני שופטת אותו, כל חיבוק, כל שיחה של יומיים, כל הקדשת זמן ותמיכה שנתתי לו הוא מחק מחייו, כל מחשבה של חוסר ביטחון שלו הוא השליח עלי כביכול זו מחשבה שלי עליו. הוא מעולם לא אמר לי שהדברים האלה שכביכול עשיתי ואמרתי פוגעים בו עד עכשיו, עד המכתב.

פתאום הוא כותב לי מכתב ארוך ושולח לי אותו בפייסבוק, בזלזול גמור, על כל התמיכה בשנה האחרונה, מכתב שהסיכום שלו זה הכנסת מילים לפה שלי וכמו שהוא הגדיר את זה "זמן הפסקה מהידידות שלנו".

מבחינתי מחקתי אותו- כתבתי לו שאני פשוט לא רוצה לשמוע ממנו יותר לעולם, מחקתי אותו מהפייסבוק, מחקתי את המספר שלו מהזיכרון של הטלפון ומבחינתי הוא כבר לא קיים.

בשנה האחרונה הלכתי איתו יד ביד, כשהרגשתי שאני כבר לא יכולה להתמודד עם הדברים ועם כמות הרגשות שמציפות אותו הצעתי לו ללכת לפסיכולוג, והוא עשה את זה (ולטענתו היום הוא במצב הנפשי הכי טוב שהוא היה בו אי פעם בחיים). כשהוא היה מודאג לגבי מה קורה עם האקס שלו (כן הוא הומו) אני, ששמרתי על קשר עם האקס, התקשרתי אליו כדי לראות שהכל בסדר ואין מה לדאוג. כשהוא היה צריך ללכת לקחת מהבעלים של הדירה המשותפת שלהם את הצ'קים שנשארו, הלכתי איתו וביקשתי מהאיש שיצא החוצה כי קשה מדי לידיד שלי להיכנס פנימה. כשהיה לו לילה קשה והוא השתכר למוות לקחתי אותו אלי לדירה, חיבקתי אותו כל הלילה והוא נשאר אצלי כל היום שלמחרת ודיבר ונתתי לו לדבר בלי לעצור אותו, חוץ מעצה מפעם לפעם או ניסיון לרכח את הדברים הקשים שהוא אמר, למרות שהרגשתי יותר מפעם אחת שזה מעמיס עלי נפשית ושכבר קשה לי להקשיב. כשהוא התקשר אלי בוכה הקשבתי לו במשך שעה וכמעט איחרתי לשיעור באוניברסיטה, ולא סיפרתי לו איך האקס המיתולוגי שלי סיפר לי שיש לו חברה ורגע לפני שהוא התקשר בכיתי בעצמי. כשהוא אמר לי דברים פוגעים כמו:"אני כבר לא יודע מי החברים שלי ומי החברים של האקס שלי", נעלבתי עד עמקי נשמתי אבל במקום לנתק את הטלפון אמרתי לו שאנחנו קודם כל חברים שלו, אנחנו מכירים אותו יותר זמן, והוא החוליה המקשרת ולא להיפך, שלעולם לא נעזוב אותו ושאני תמיד אוהב אותו ורק אחר כך, אחרי שניתקתי, נעלבתי.

אבל את כל זה הוא לא זוכר, ואלה רק הדברים הגדולים, כי היו עוד הרבה דברים שעשיתי השנה למרות שלא היה לי נוח, למרות שהייתה לי שנה מזעזעת משל עצמי. בשנה הזאת הפסקתי לדבר עם אבא שלי אחרי שהוא הרביץ לי, בשנה הזאת עברתי 2 דירות, מליון עבודות, ובסוף חזרתי להורים כי אני יודעת שהלימודים הם אלה שיוציאו אותי מהבית לתקופה הכי ארוכה. בשנה הזאת האקס המיתולוגי שלי שהייתי בטוחה שברגע שאני אוכל אנחנו נחזור להיות ביחד אמר שיש לו חברה וזה רציני ושהוא איתה כבר שנה (שנה שבה שכבנו, אמרנו שאנחנו אוהבים ועוד), בשנה הזאת איבדתי חבר יקר שנהרג בתאונת מטוס ונישברתי למשך חודשים של חוסר תפקוד. את כל זה כשדיברתי איתו השארתי מאחורה, לא אמרתי, לא שיתפתי, למרות שאני בעצמי רציתי להתפרץ ולבכות, נשארתי חזקה כי ידעתי שהוא לא יציב נפשית ושהפרידה הזאת ערערה אותו גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה רגשית ושהוא צריך אותי ובגלל שהוא לא חזק נפשית מספיק, לפחות לא עד אחרי תקופה מסוימת בטיפול הוא צריך אותי חזקה בלי הבעיות שלי.

במקום שהוא יראה את זה, הוא בחר לזרוק הכל לפח. שלח מכתב לפייסבוק, לא אימייל, לא מכתב בדואר, שלא נדבר על שיחת טלפון או פגישה בבית קפה.

במכתב הזה הוא הבהיר לי שהוא לא מכיר אותי בכלל שבשמונה שנים האחרונות הוא לא ראה את ג'יין האמיתית אפילו לא פעם אחת, למרות שהייתי שם והסתכלתי לו בעיינים כל מה שהוא יכל לראות זה את עצמו ואת הכאב שלו ואיך אני לא אומרת לו תמיד שהוא צודק אלא מנסה לנחם בלהסביר שהדברים לא גרועים כמו שהוא רואה אותם אלא האמת היא פחות נוראית ורק צריך להיכנס לפרופורציות. אבל כל ניסיון להכניס לפרופורציות התפרש כאילו אני שופטת אותו. כל ניסיון להסביר שהאקס שלו לא כזה נוראי ושאולי להיזכר בזמנים טובים יעלה לו חיוך על הפנים יצר מצב שהוא חושב שהכל סובב מבחינתי סביב הפרידה למרות שהוא טוען שלא כך הדברים. הוא לא שם לב שכל הכוונה שעמדה מאחורי הדברים שלי היא כמו הכוונה של ילד בגירושים מכוערים- אמא ואבא מדברים בפני דברים רעים אחד על השני, וכל מה שרציתי זה שהם יסתדרו ששני אנשים שיקרים לי יוכלו לבלות באותו חדר גם אם הם לא ידברו אחד עם השני.

אני פגועה מהדברים שהוא אמר, ומזה שהוא לא לקח בחשבון את כל מה שעשיתי בשבילו ואיך שמתי את כל הצרות שלי מאחורה בשבילו. במקום זה הוא רק רואה מקרים קטנים מרוכזים שלא היו עם שום כוונה לפגוע וטוען שהם פגעו בו, הוא רק רואה איך נשארתי בקשר עם האקס שלו (ידיד שלי), איך כשלא היה לאקס שלו (ידיד שלי) מקום לגור הזמנתי אותו אלי הביתה, איך עברו לי מחשבות בראש לטענתו כשבמציאות מעולם לא עברו.

מה שבאמת מטריד אותי זה שהוא לא התעמת איתי בנושא, לא שמעתי על המחשבות האלה שלו עד למכתב הזה, ואם הוא רק היה אומר אולי הייתי יכולה לשנות את המצב.

מצד שני, אני עכשיו לא רוצה לשנות את המצב, כי אני עכשיו מבינה איזה מן ידיד הוא, כזה שכל מה שמעניין אותו הוא כל עולמו שלו עצמו, כזה שהחוסר בטחון העצמי שלו לא קשור למציאות והוא משליך אותו על הסביבה, כזה שמוכן לנתק ידידות של שנים בפייסבוק!

הפייסבוק המקולל הזה!!!

אני יכולה להאשים את הפייסבוק זה כל כך היה קל לכתוב את המשפט הקצר הזה, אבל זאת לא אשמת מארק צוקרברג או האתר שלו. זאת אשמת האדם שחשבתי שהוא חבר אבל טעיתי. זאת אשמתי שלא ראיתי עד כמה הוא כפוי טובה במשך 8 שנים.

עכשיו אני פותחת שנת לימודים חדשה באוניברסיטה, שנה עמוסה ביותר, שנה שאני כנראה לא אצליח לשלב בה עבודה מרוב שהיא עמוסה, שנה שבה אני צריכה להתרכז בלהצליח בלימודים, שנה שבה אני צריכה להתרכז בעצמי כי אני גרה עם אבא שלי וזה מפחיד שתהיה לו עוד התפרצות אלימה אחרי שהוא שתה יותר מדי. אז עכשיו אולי יותר טוב שאין מישהו שמעמיס עלי את העומס הנפשי שלו, יש לי זמן התמודדות עם העומס הנפשי שלי, אולי גם אני אתחיל ללכת לפסיכולוג/ית, ואני אצא לשנה מוצלחת יותר, לשנה שבסוף שלה אני אהיה גאה בעצמי ולא אשאל את עצמי איך בכלל שרדתי אותה.

אז שתהיה לכל הסטודנטים שקוראים את הפוסט הזה שנה נפלאה ומוצלחת, וכמובן בהצלחה בלימודים

ולכל הלא סטודנטים אני מאחלת חברים אוהבים.

שלכם,

JANE

בעקרון אין לי כל כך מה להגיד אבל אני מרגישה את הצורך לכתוב, אז נעדכן במה היה במלאאאא זמן שלא כתבתי. למה לא?

נעשה מזה קצת פוסט פרחות כזה שמעדכן על כל שניה בחיי, אני מקווה רק שיהיה עם פחות שגיעות קטיב ופחות סימני קריאה. בהצלחה!

אז בפעם הקודמת שעידכנתי בדיוק סיימתי עם המבחן האחרון של שנה א' והנה עוד ממש שניה מתחילה לה שנה ב', בנתיים אגודת הסטודנטים הספיקו להתקשר אלי כבר 3 פעמים להזמין אותי ליום אוריינטציה לסטודנט המתחיל. מוזר בהתחשב בזה שכבר הייתי ביום כזה שנה שעברה, אבל בפעם השלישית הסברתי לבחורה שהתקשרה קצת פחות בנימוס שחלאס עם השטויות שלהם כי אני לא בשנה א' ובהתחשב בזה שהתקבלתי לאוניברסיטה אני חושבת שאפשר להודיע לי פעם אחת ולסגור עניין- אני קולטת דברים!

חוץ מזה התחלתי ללמוד נהיגה! כן בגילי אין לי רשיון ואני מתניידת בתחבורה ציבורית למרות שיש לי רכב שמחכה בחניה רק בשביל שאני אנהג בו. בנתיים ההישגים שלי הם כדלקמן (שיט זאת לא מילה של פרחות):

-עברתי תאוריה ראשונה!!!!!!!!! וזה היה ממש קל

-המורה שלי לנהיגה ניסה להתחיל איתי, ניסיתי להסביר לו בנימוס שהוא גרוש בן 40 עם ילד ואני בקרוב אהיה בת 24. אבל זה לא ממש עזר, כי בשיעור שהיה לי יום אחרי הוא אמר ליד תלמיד אחר: "את שקטה היום, בשביל אשתי לעתיד את צריכה לדבר יותר". התגובה הראשונית שלי הייתה בטון מעט צווחני ומאוד מופתע לחזור על המילים:" אשתך לעתיד?!?!?" ולהמשיך בזה שלא זכור לי שסוכם כזה דבר. אני בטוחה שלא צריך לציין ששאר השיעור עבר בשקט יחסי, חוץ מכמה הערות על הנהיגה שלי (שיחסית ל-4 שיעורים שעשיתי עד עכשיו היא עדיין ממש גרועה).

בקיצור, אחרי שיחה עם חברות הוחלט שאני אעשה עוד שיעור עם האיש, ואראה אם הוא הבין את הרמז אחרי הבהלה הקלה שלי, ואם לא שאני אנסה להסביר לו במילים קצת יותר ברורות שזה לא לעניין, ואז להחליט אם להחליף מורה או לא.

בנושאים אחרים:

-אני ומר גמיש ממשיכים במפגשים לשם הסקס. רק שזה הרבה יותר ידידותי, זה כמו חבר רק בלי הקטע של המחויבות וההגדרות והתחושה הזאת שצריך להיפגש לפחות פעם בשבוע. בעיקרון פעם בשבועיים או חודש בערך ונשארים ביחד ליומיים, שבמהלכם התוכנית לרוב כוללת, ים, יציאה לילית והרבה סקס. הייתי אומרת שאם היינו עושים את זה בתדירות יותר גבוה הייתה צריכה להיות שיחת "יחסינו לאן.." אבל בהתחשב בזה שאפילו לא דיברנו ביומולדת שלו (נפגשנו כמה ימים לפני), והוא גם לא קיבל מתנה (אני עדיין שוקלת אם לשלוח לו תמונה שהוא ביקש...נחשו איזה). בקיצור אני די מחבבת את המצב, זה מאשר לי חופש פעולה מצד אחד ומצד שני כשבא לי קצת חום ואהבה ולשמוע כמה אני יפה יש לי למי לפנות.

אז בגדול די מתאים לי כל הסידור הזה, יחסים פתוחים. תמיד הייתי נגד זה, אבל נראה שזה עובד.

נכון, הייתי רוצה משהו קצת יותר קבוע, יותר קרוב למקום מגוריי, אבל לא נורא כי זה הקטע ביחסים פתוחים אני יכולה עוד למצוא משהו יותר טוב.

-עדיין מחוסרת עבודה ועדיין גרה אצל ההורים וזה עדיין נורא, ואין לי מה להוסיף בעניין הזה.

עד כאן להפעם,

שלכם,

JANE