"את מפספסת את עצמך, וחבל. תחיי קצת בשבילך, אל תחיי בשביל אחרים. זה מגיע לך."
היא צודקת. היא כל כך חכמה, היא תמיד צודקת.
אני מפחדת לתת לעצמי לפני שאני נותנת לאחרים, אני לא רוצה להיות אגואיסטית. לא רוצה שיחשבו עליי שאני אגואיסטית. אני רוצה להיות חביבה וחברותית, ואני רוצה להיות כתף לכולם. אני מודעת לזה שאני צריכה לאפשר לאחרים לתת גם לי כתף, אבל אני מרגישה תמיד שאני בצד הלא נכון, שאני זאת שצריכה לייעץ ולתמוך. הם חשובים יותר, למה בכלל מגיע לי להיות חשובה?
לפעמים בא לי להגיד זין ולצרוח על כולם, אני כן אנושית. ואני יודעת שזה בסדר.
אבל אני שומרת את זה בפנים. אני צוחקת ושמחה ומחבקת ובוכה מעצב של חברה כשצריך, אבל אני לא בוכה מעצב של עצמי. ואני גם לא כועסת מכעס של עצמי, כל זה בשביל להשאר אהובה.
כשחושבים על זה, אני צבועה כל כך.
והנה שוב, כועסת על עצמי
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חד תאית