"זה מעליב אותי שכשאני מדברת איתך את קוראת מיילים באייפון."
"אז אם זה כל כך מעליב אותך, למה את נדבקת אלי?? קרצייה"
כשאני שומעת את המילה אמא, לא כל כך עולה לי דמות חמה שליוותה אותי בכל שנותיי במסירות ואהבה והייתה שם בשבילי כשקשה כדי לדרבן אותי להמשיך.
כשאני שומעת את המילה אמא עולות לי בעיקר הופעות בלט בלי אף אם שבאה לצפות, להתרגש ולצלם. עולה לי בכי מר של ילדה בת 4 האוחזת ברגל אמה כדי שלא תרוץ לעבודה כי היא יודעת שאמא תחזור אחרי שהיא כבר תלך לישון.
עולים לי סיפורים לפני השינה מקוצרים כדי לחסוך בזמן. לילות מלאי סיוטים בלי אף אחד לחלוק איתו את הפחד מהמוצץ הגדול שבא להרוג אותי. עולה לי היום ההוא בכיתה ז' שהדם גלש לכל התחתונים אבל את כל החרדות אין עם מי לחלוק או עם מי להתייעץ.
עולים לי החיבוקים החד צדיים. כשנורא רציתי לחבק את אמא וכל מה שהיא עשתה זה להדוף אותי ולהגיד "מצטערת מותק, אין לי זמן לזה עכשיו."
ובסך הכל, כשאני שומעת את המילה אמא? לא עולה בי כמעט רגש.
וזה מה שהכי עצוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
חד תאית