היא כתבה לי,לנו מכתב.
כמה היא אוהבת אותנו ושמחה שתמכנו בה. וששאלנו אותה מה שלומה. הענין הוא שהכול היה ציני. שימוש במשפחה שלה ובאהבה בציניות.
היא מאשימה אותי בזה שהיא לוקחת כדורים נגד דיכאון. אין לי בעיה עם סטירות כמגיע לי,אבל היא עושה את זה כשאין אף אחד בבית ואף אחד לא יגן עלי בכוונה.אני חושבת שהיא הולידה ילדים כדי לא להיות לבד. אבל היא עם כול האהבה שלה. ובזכותה למדתי להתגבר על דברים לבד ולהיות בן אדם חזק. ושהולידה אותי אופטימית ככול שיכלה. אבל אני הקטנה. שקיבלה את אמא אחרי 10 שנים שהאחים סחטו ממנה הכול. ואחרי לידה שהכניסה אותה לדיכאון. ושהיא הרגישה בודדה אז היא דיברה איתי על הכול, כבר בגיל 6 ידעתי שבגלל אבא אנחנו בחובות, והעסק של אבאב הרס הכול. ויכלנו להיות עשירים אם אבא היה מסיים תיכון . ידעתי על המינוס בבנק. וידעתי שאמא שלי היא בן אדם בודד מדוכא שכול התקוות שהאחים שלי הרסו רק אני יכולה לתקן. עם כמה שהיה לי אהבה ממנה. זה היה אהבה שהיא נתנה לי כדי שאני יגשים לה את כול הציפיות. כדי שהיא לא תרגיש שהיא כשלה בקריירה שלה. בנפש שלה. בחינוך הילדים שלה. ובקשר עם אמא שלה.
וכמובן שהיה הרבה יותר קל לגרום לכול המשפחה שלה להרגיש אשמה בהכול ע"י כתיבת מכתב שרק הדגיש כול מה שאמרתי פה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
blue Dona