זה רק אני החולשות שלי והרגעים שרציתי לזכות

אבא מת הם אמרו לי, אטמתי אוזניים מפי דיממו מילים רבות. שקרנים צווחתי. תפסתי ברגל הרופפת והקרה שלו ומשכתי אותו אלי מנסה להציל אותו מהם. הוא היה כבד מדי. הם התקרבו בפנים אטומות והדמעות שלי הרטיבו את הפנים שלי אז לא כ"כ ראיתי מה קרה מסביב. הפנים שנמתחו מצווחות והאדימו כשהרפתי,התעיפיתי והנחתי לגרון שלי להתייבש ברפיון הנשימות. ולדמעות לזלוג ולהרטיב את חולצתו, ודמעות אלה שדרכם הייתה לתיפוף רועם על הריצפה.התיפופים האלה היו הדבר האחרון ששמעתי ויכלתי להרגיש איך הן יורדות כול הדרך על לחיי החמות לרצפה. התעוררתי בבית עם חתך תפור והמשכתי בחיי עד שאשתגע.

הפוסט יצא סוףסוף מן הטיוטה~דמיוני חלקית