זה מדהים כמה דברים קטנים נהיים משמעוותיים בחיים שלנו לאט. וככה בדיוק זה סלולר מובייל שכולל אינרנט שכולל נושא חם כשאין לי על מה לכתוב. אז אני עד לא מזמן הייתי מהשורדת השנייה בכיתה של טלפון המקשים. מסביבי כולם החליפו אפליקציות. ואני? היה לי בלוטוס(יפיי) כשקיבלתי את האייפון בעיקר פחדתי שהוא יישבר. מכורה?< לא. אבל היום אני יכולה להכריז שיום בלי הצצה לאינסטגרם או ל9גאג זה יום מבוזבז. זה מהדברים שמחלחלים לאטלאט לתודעה ופשוט נהיים מאוד מובנים מאליו. אני לא מופתעת שיש שיקראו לזה הפרעה נפשית. אבל רוב האנשים שעסוקים כ"כ בפייסבוק לייקים טוויטר וטמבלר, אלה אנשים עם חוסר ביטחון שהם מחפים עליו כול אחד בדרכים שונות. אלו עם התמונות מלאות איפור ופילטרים שלא מרגישים יפים. אלו עם הסטטוסים החרושים שרוצים להרגיש טוב שהם קיבלו הרבה לייקים כמו הערס מהכיתה המקבילה. ואלו שמכרים חברים דרך קבוצות (כן יש כאלה) כי הם מרגישים בודדים סכ"ה. ואני בטוחה שיש עוד מליון סוגים ואני נכנסתי רק לאלה שאני מכירה מקרוב שאלה מכורי הפייסבוק ,אבל זה באמת לא משנה. העניין הוא שבאינרנט פיתחנו חיים מקבילים לשלנו שהרבה פעמים לא קרובים באמת לחיים שיש לנו. ובחיים המקבילים האלה פיתחנו את הצרות שלנו. וכולנו קצת חולי נפש. לא יודעת אם זה באמת משנה אם זה אינרנט ואם לא זה היה משו אחר.אז בנתיים זה האינרנט אבל בסופו של כול מה שאנחנו בורחים אליו הופך לסוג של מחלה נפשית לא?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
blue Dona