אני חושב של"ויקי כריסטינה ברצלונה" היה חלק ניכר בכך שרעייתי הטרייה ואני בחרנו בברצלונה כיעד לירח הדבש שלנו. אני לא בדיוק יודע מה היו הסיבות של אשתי, אבל אני יודע שבזכות הסרט הזה, התאהבתי בברצלונה. הסיכוי לראות משחק כדורגל ולהנות מכל השפע שיש לעיר הזו להציע היווה בהחלט שיקול נוסף, אבל ברצלונה של וודי אלן היא ללא ספק אחד המקומות הכי מושכים בעולם.
לוודי אלן יש את זה. אחד מהדברים שהוא יודע לעשות הכי טוב, אגב סרט ואגב עלילה, הוא להפוך את האתרים של סרטיו להכי מעניינים בעולם. ברוקלין של "ימי הרדיו" מדהימה, לונדון של שלושת הסרטים שקדמו לויקי כריסטינה וכמובן, ניו יורק שהפכה לאחד מהסמלים הבולטים של יצירתו של וודי אלן בעשורים הקודמים (בעשורים שבהם הוא עוד מצא אמריקאים שהיו מוכנים להשקיע בסרטים שלו). וכך, כמו ש"50 דייטים ראשונים" היה תשדיר פרסומת להוואיי במסווה של סרט, "ויקי כריסטינה ברצלונה" הכריעה את הכף לטובת בירת קטלוניה
אם מתעקשים אז "ויקי כריסטינה" הוא בעצם חזרה על דברים שנראו בסרטים קודמים של אלן (סקרלט ג'והנסון, למשל). ההתלבטות הנצחית, ולמעשה, ההתלבטות הנצחית שיש לכולנו בין "לזרום" לבין "להיות יציב". בין החידוש והסיכון שבהרפתקנות לבין ההתמכרות שביציבות. ומול כל זה, וודי אלן מעמיד את כריסטינה ההרפתקנית מול ויקי היציבה (רבקה הול, השחקנית הכי פחות מוכרת בקאסט בהופעה מדהימה). לחייהן פורץ בחוצפה יתירה חוויאר בארדם ופנלופה קרוז היא אהובתו הקודמת. פאם פטאלית ופנלופה קרוזית כמו שרק רונית אלקבץ יכולה להיות בסרט ישראלי.
בקיצור, שווה לראות ולו רק בגלל העיר המדהימה שברקע. ואם לא בשביל ברצלונה אז בשביל וודי, או בשביל פנלופה שקיבלה אוסקר (לוודי אלן יש היסטוריה עשירה של שחקניות משנה שהוא הוליך לאוסקר). שווה בהחלט.
