הבלוג של אילון

12 דקות. מישהו פעם אמר לי שכל מה שאתה צריך זה 12 דקות ביום. לא לחכות למוזה, לא לעשות שום דבר, פשוט להשקיע 12 דקות. וזה אפילו לא היה בחיים הקודמים. נדמה לי שזה היה אחרי זוהר ולפני נוגו. הייתי כבר אבא. קצת פחות אבא ממה שאני עכשיו, אבל אבא. זה נשמע פשוט 12 דקות. Stairway to heaven  ועוד שניים מוקדמים של הביטלס. ובכל זאת, חלפו כמה שנים ואף פעם לא ממש ישבתי להשקיע את אותן 12 דקות. מחיר פעוט לשלם כדי ליצור.חברה לעבודה שלחה לי לינק לוידאו של מייקל מקינטייר שהוא סטנדאפיסט בריטי (או אוסטרלי או עם מבטא מגניב שכזה) שמדבר על הפער שיש בין לצאת מהבית עם ילדים לבין לצאת מהבית כשאתה נטול ילדים. ראיתי את זה היום וזה נתן לי עוד דרך להבין למה אף פעם בשנים שחלפו לא מצאתי את אותן 14 דקות פנויות כדי להשקיע 12 דקות ביצירתיות שלי. זה לא שלא היה לי זמן. פשוט לא היה לי זמן לחשוב על זה וממש להרים את עצמי כדי להנחית את עצמי ל 12 דקות. ואפילו עכשיו, ברקע ישנן קולות של ילדות, קולות שאני אוהב, ומישהי מהטלוויזיה מסבירה משהו על בובות בארבי ששמים במים, וכשהקולות ישתתקו וילכו לישון, בטוח שיהיו לי 12 דקות להשקיע בעצמי אבל מי יזכור את זה עד אז. בעוד 8 דקות, כשתעבור חצי שעה לפחות, יהיו לי 12 דקות פנויות לקפל את הכביסה. אני לא בטוח אקפל, אבל אני כמעט בטוח שאני לא אזכור שפעם לפני 8 דקות, בן אדם שמאוד דומה לי רק רצה לשבת ולכתוב.

(נדמה לי שבכל 29.2 יצא לי לכתוב בבלוג שלי. פעם בארבע שנים מגיע היום הזה ומגיע לו שלכבודו אני אכתוב כמה מילים).