אני מפחדת. ממך בעיקר.

אני מאמינה, אני מאמינה, אני מאמינה,

נוקשת בנעליים,

זה מרטיט אפילו יותר עכשיו, כשאני יודעת מה אני מאבדת,

זה כואב אפילו יותר עכשיו, כי אתה לא מסוגל לראותאותי דרכי, דרך נקודתהמבט שלי,

אני צועקת, אבל הכל נדמה כאובד בחשיכת ההווה,

אל תלך עדיין, אני לוחשת,

אך אתה כבר לא מביט לאחור,

רציתי לומר ש, רציתי שתרגיש ש,

אני צריכה להחזיק חזק בעצמי, כי תיכף תשאיר אותי כאן לבד,

לשחק בארגזי חול מדומיינים,

אני צריכה להחזיק חזק,

כי אתה פשוט רואה דרכי.

למרות הכל,הייתה נקודה שבה אחזת בי חזק והתנשמת לי באוזן,

וחשבתי לעצמי-כמה הרגע הזה שווה את זה.