אף פעם לא התאים לי הסגנון של העלמה במצוקה,

למרות שהיו שנים שלמות שנמתחו ועטפו תחושות שכאלה,

לשם מה זה טוב בכלל?

נהייתי טובה מידי בלהחביא תחושות מתחת לשטיח,

רק לא לחשוב עליהן, לא להתרכז בהן, והנה הנה הן נעלמות,

מה טוב בכלל?

אולי גם רק לחיות לשם משהו זה אצילי מספיק.