אולי זה הטבע האנושי, לעולם לא להיות מרוצה מדבר,

או שאולי זו רק אני, שתמיד סופרת פגמים ובדידות,

התחלות חדשות תמיד אלכסוניות ופתלתלות אני מזכירה לעצמי,

אבל נדמה שאני פשוט לא מתאימה, 

פעם אחרונה שזרקתי את עצמי ככה למים היתה לפני 7 שנים,

אולי זה העניין?

היתי רעננה ותמימה וסבלנית יותר, כנראה,

כבר לא זוכרת,

אולי אני זקנה מידי לבחור בנתיבים שכאלו לגמרי לבדי.

והגעגוע צורב,

אולי זה היה יותר מידי לקחת על עצמי.