אז החלטתי להתפטר מהעבודה.
שבוע הבא יהיה סיוטי למדי, המון שעות עבודה בגלל ראש השנה המתקרב, והרבה לימודים וש.ב מורכבים ולא יהיה לי זמן לנשום. אחריו אני אומר למנהלת של חנות השוקולד שהחלטתי להתפטר ושהעבודה הזו לא מתאימה לי למרות הכל. אני צריכה שקט. מנוחה. חשבתי לנסות להגיש יותר משמרות בגלידריה, ואולי לחזור לעבוד בקייטרינג שעבדתי בו לפני שנסעתי, וככה לאוורר קצת את הלו"ז שלי ולהתמקד יותר בלימודים ובמה שעושה לי טוב.
אני כל הזמן לחוצה ויש לי מצבי רוח מטורפים. רגע אחד אני יכולה להרגיש on top of the fucking wirld וברגע שאחריו אני יכולה לדמיין בעיני רוחי את עצמי מתאבדת (לרוב זה מוות מהיר ובלי יותר מדי דם, אם תהיתם). אני באמת מרגישה שאני משתגעת. אולי אני באמת דו קוטבית. בכל מקרה, מה שבטוח, אני לא יכולה להמשיך להעמיס על עצמי כמו שאני מעמיסה על עצמי כיום. לתחזק 2 עבודות, לעבוד 7 ימים בשבוע, כשלפחות יום בשבוע אני עובדת יותר מ12 שעות ללא הפסקה, ולנסות להיות יצירתית ולהשקיע בלימודים, ולהיות עם החבר ולתחזק את הקשר שלנו, ואחרי השבוע הבא אצטרך גם להיות יותר בבית, זה יותר מדי, זה לא טוב בשבילי. אני רוצה חופש. אני מתגעגעת להודו. שם המחשבות היחידות שעברו לי בראש היו רק שתיים - "מה אני אוכל היום" ו"איפה אני אשן היום". בשביל מה חזרתי בכלל.
חוץ מזה אני נורא בודדה. ידעתי שזה יגיע, וניסיתי להכין את עצמי, אבל אין מה לעשות, זה עדיין בא. כל החברות שלי בחו"ל ואני פה. כבר שבועיים שלא יצאתי, אין מה לדבר על סופי שבוע, כנראה שגם סוף השבוע הנוכחי יהיה כך. אני צריכה להתעלם מזה. אני יודעת שהן יחזרו. ובקרוב. אבל בינתיים זה לא נעים במיוחד להיות במצב הזה.
החלטתי שאחרי שאתפטר אני אפתח דף חדש. אני מקווה שאחרי שארווח את הלו"ז שלי אני אהיה יותר נינוחה, מה שיגרום לי להיות יותר יצירתית, לפתח את עצמי, ועם הזמן אני ארגיש יותר בנוח עם עצמי. היום ראיתי בטלוויזיה תכנית על בחור הומו, שסיפר על כמה שהיה לו קשה לצאת מהארון, ושהמשפחה שלו לא קיבלה אותו כמו שצריך, אבל הוא גאה בעצמו בכל מקרה והוא יודע שזה מי שהוא ושהוא לא הולך לשנות את זה. ושמאז שהוא יצא מהארון הוא מרגיש כאילו שום דבר לא יכול לעצור אותו, וזה לא מפחיד אותו יותר, והוא יכול להיות מי שהוא באמת. וחשבתי שזה דבר נורא יפה. הלוואי והייתי הומו.
בנימה זו, נגמרו ה15 דקות הפסקה שלי ועכשיו אני הולכת ללימודים.
ג'יין.