קנית לי כרטיס טיסה

זה צבא.

הפרטים היבשים: עברו שבועיים מתוך חודשיים וחצי טירונות 03 בשבטה (40 דק' דרום מערב לבאר שבע)

2 המשפטים הידועים ביותר על המקום:

"מליוני זבובים לא טועים: שבטה חרא של מקום"

"שבטה! כי בגהנום נגמר המקום"

אנחנו 42 אנשים במחלקה, מחלקה מעורבת של בנים ובנות- אני מהמש"קיות חילוץ והצלה, איתנו יש גם את החובשים להדרכה.

ביום ראשון חזרתי לבסיס אחרי שיצאתי בשבת, דבר ראשון שעשיתי כשהגעתי לבסיס, עוד שהצ'ימידן עדיין עליי היה להתקע עם הראש בעמוד. איכשהו פספסתי אותו, הכוונה לעמוד כזה שמיועד לידיים שעושים מתיחות- שמחובר למתקן הזה שעוזים עליו ספורט. הדבר המפחיד הוא שגם אחרי שנתקעתי בעמוד והרגשתי אותו- עדיין לא ראיתי אותו. אבל בימים הבאים הצלחתי טוב טוב להרגיש אותו בראש כך שלא דמיינתי.

באותו יום עשיתי תורנות מטבח שהתגלתה כדבר מויייייי כייף! יש מזגן(!!!) אין זמנים, מנוחה כמה שרוצים,אנשים טובים וגלגל"צ! מסתבר שבצבא שטיפת כלים זה תפקיד של בנים (בכייף, ממילא בחדר של המדיח אין מזגן)  עשינו את התורנות כמה מהבנות מהמחלקה שלי, וכל המחלקה השניה של הקשר"גים- אנשים ממש חמודים ומצחיקים חלקם הגדול.

היינו אמורות לשטוף ריצפה, תוך כדי ריקודים ועינטוזים של מורן, ומשחקי בלבי. זוכרים שבילבי נועלת מטאטא על הנעליים ושוטפת רצפה? ניסיתי גם עם המגב. ועפתי. רונה ספרה לי באותו יום  10 כמעט גלבות.

מאחר ושטיפת רצפות היא לא הצד החזק שלי, ברחתי מדי פעם לזה שהיה אחראי עליי והלכתי למטבח/מדיח ולמיוני מזון. מיינתי עגבניות, הפרדתי אותן מהעלים הירוקים. תכלס? הלכתי לשם רק כי היו שם 2 קשר"גים נחמדים ומשעשעים ביותר.

במדיח קשר"ג אחר קרא לי מעופפת. והשפריץ עליי. שבר את הברז ואמר לאחראי שזו אני.

הבאתי לאנשים במדיח פטל ועל כן הוצמד לי הכינוי גברת פטל O_0  שעות ניסיתי לומר שאני שונאת פטל. זה לא כ"כ עזר.השגנו שוקו במבמה וקולה ^__^ ושמענו מוזיקה משעשעת.

האחראי עליי התעצבן. קצת. הרבה. ואמר שצריך לקשור אותי ברצועה כי אני כל הזמן בורחת. שמעכשיו אני נשארת בחדר אוכל ולא הולכת. "אבל אין לי מה לעשות פה!"  -"לא איכפת לי. תעמדי בחיבוק ידיים, אבל תשארי בחדר אוכל"

עזרתי שם מעט דיברתי עם בחורצ'יק דתי ממש נחמד ו.. שוב ברחתי. נראה לי שהוא לא יקח אותי שוב וזה חבל כי זה היה בין הימים הטובים!

היו גם יומיים שדאות, נשק (אני גרועה בזה. לא רק שלא עשיתי מקבץ, בכלל יריתי לדף של חברה שלי במקום על שלי. בפעם השניה השתפרתי ויריתי על הדף שלי  P= ) תכלס עם הנשק היה לי נורא קשה- לא ציפיתי שיהיה לי עד כדי כך  קשה מנטאלית להשתמש בנשק- והיתה לי הרגשה נוראית- וכל היום הייתי ממש בדיכאון בגלל זה =/

המנות קרב בכלל לא נחמדות לצמחונים- בעיקר כשמחליפים לנו קבוצות כשעוד לא סיימתנו יום שלם עם אותו צוות ואז אי אפשר להערך בהתאם.

היה לנו מסע קצרצר- לא של הרבה קילומטרים.. אבל כן, היה קצת קשה.

אני גרועה בבוחן מסלול הזה (זה עם הקיר שצריך לקפוץ, הצמיגים שעוברים, הספסל שקופצים ממנו שמתחת יש בור, הסולמות שעהולכים עליהם עם הידיים) אז אין לי מושג איך אעשה זאת עם נשק O_0

אבל תכלס- אחלה אנשים! בזמן אמת קשה לי וחם לי נורא אבל במבט לאחור בימי שישי- יש מלא קטעים נחמדים ומצחיקים.

ביום א' מתחילים שבועיים שדאות כשאנחנו חוזרים לבסיס רק ביום שישי לשם שינה בבבסיס (כלומר סוגרים שבת) וחוזרים שוב לשטח.

זה נשמע לי קצת מבאס- שדאות.. אין טלפונים בכלל, אין שעת ת"ש ככל הנראה, שלא נדבר עם מקלחות, איכס שרותים בשטח והחום!!! אסור לקפל שרוולים. ואחרי כל זה-עוד להשאר שבת. אבל אחרי הכל זה בסדר, אנחנו סוגרים רק 3 שבתות שאחת מהן יוצאת על כיפור כך שבניגוד לאחרים אנחנו סוגרות רק חג 1 ולא 2 מתוך 4. ובגלל החגים יהיו לנו כמה רבעושים :) :) :)

אגב, בצבא, בשיעורים שאסור להתעפץ אתה פתאום מקבל מוזה ומתחיל לצייר או למצוא תחביבים חדשים. מה שהצבא עושה לאנשים...

אההה!!!!!!!!! ויש לי פטור ככל הנראה לכל הטירונות מנעלים קלות (כי הן מעור ואני צמחונית) וממש מתאמצים בשביל להשיג לי נעליים צבאיות לא מעור :) :) :)  לצערי אני לא אוכל להשאר כל הזמן על נעלי ספורט אזרחיות שחורות כי זה פוסל תפקיד וצריך נעליים צבאיות של בנים ובלה בלה בלה.

אני רק לא מבינה למה אנחנו עושות 03, מתייחסים ואומרים לנו שאנחנו קרביות, בסדיר אנחנו יוצאות עם נשק הביתה כי אנחנו בכוננות תמידית- אבל מצד שני אין לנו תעודת לוחם/הטבוצ ומשכורת של לוחם. זה מעצבן=/ כי הלוחמות חילוץ והצלה תכלס  לא עושות יותר מאיתנו אבל כן מקבלות משכורת של לוחמות.

אנשים- תנצלו ת'זמן לפני הצבא!