לקום בבוקר בזרועות של מישהו, ולחבק אותו חזק. להעביר ברכות אצבע על העור היפה, לחייך לעצמי בלב שזה הדבר הכי טוב בעולם, לקום ככה לחיוך של מישהו שעושה לו טוב על הלב לראות אותך על הבוקר.
לגרום אושר למישהו, עד כדי כך שכל פעם שהוא יראה אותו החיוך שימרח לו על הפרצוף יסנוור את העיניים שלי, שכבר עיוורות מכאב.
להאמין שאני ואתה זה אפשרי, שאהבה זה מספיק, אבל אני יודעת שלא.
אני מדמיינת אותנו בבוקר שאחרי. שנינו נבוכים עד אימה. אני לא מצליחה לעצור את המחשבות: רק שאף אחד לא ידע שזה קרה. אני לא אוכל לחיות אם מישהו ידע, אי פעם, שזה קרה. אתה ממש לא נבוך בגלל זה, אתה נבוך כי אתה אתה, וכל דבר מביך אותך, לעזאזל. אני יושבת על המיטה שלך ואנחנו מנסים לנהל שיחת "יחסינו לאן", אבל זה יוצא מגומגם וגרוע. אתה תצליח לגרום לי להרגיש חרא עם עצמי, כי אני אהיה מאוד פגיעה וכי אתה מאוד מוכשר בזה. אתה כל כך מקסים לפעמים שכואב לי בפנים בבטן, ולפעמים אתה פשוט רע, אתה לעגני... ציני... ביקורתית כל כך. מנוכר. אני לא יכולה להיות עם מישהו כזה, כל כך אמוציונאלי שבז לרגשות, כל כך קונקרטי ותכלסי ועקשן, שרואה את הדברים בדרך שלו וזהו. אני לא יכולה.
אם נהיה זוג... אז אתה תהיה ממש מקסים, אתה כל כך תדאג לי, יהיה לך אכפת שיהיה לי טוב... אולי תהיה לך סבלנות אליי בהתחלה, אבל זה יגמר מהר מאוד... לא תוכל להקשיב לבכיינות שלי יותר... זה יעלה על גדותיו. הדרך שבה אני רואה דברים תעצבן אותך. לא תבין את כל השיט והשטויות המפגרות שלי שאני חשה צורך להגיד. יהיה לי קשה עם זה שאתה כזה קריר כלפי חוץ וכזה ג'לי מבפנים. יהיה לי קשה עם זה שלא תהיה מסוגל להביע, או שלא תרצה להביע את הרגשות שלך. התרגלתי לבחור שמאוד הביע כלפיי... גם במילים.
אני מצטערת. אני לא נהנת מזה, להרגיש שאתה רוצה אותי ולדעת שאני בחיים לא אתן לך מה שאתה רוצה. שאתה בחור מדהים, אבל אתה צריך מישהי יותר קלה ממני. לא נפגעת כל כך בקלות. לא דכאונית. לא שלילית. לא הרסנית.
אתה צריך מישהי גיקית כזאת, מישהי שרואה דברים בהיגיון צרוף ולא נותנת לרגשות שלה לשלוט בה כמו איזה רכיכה.
אני לא טובה לך, זה ברור לי, ואם משהו יקרה בנינו וזה יהיה חד פעמי זה לא יהיה כיף.
אז אני יודעת שזה לא יקרה.
אני אצטרך לאכול את עצמי רק עוד קצת, ואז זה יגמר.
רחוק מהעין, רחוק מהלב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Seeker