Depths Of Mind

אני לא אוהבת את זה שהכל מתבסס על מראה חיצוני. זה תמיד התבסס על זה, אבל אז לא הייתה את האופציה הפופולארית כל כך לסמן על אנשים X או V.

אם מישהי נראת לך מהממת, ואז אתה ניגש אליה, ופתאום היא מדברת בקול הכי מעצבן בעולם ואתה מגלה שגם התוכן לא מעיד על אינטלקט גבוה במיוחד?

אם מישהו נראה לך הכפיל של בראד פיט, גבר חלומותייך, ואז את ניגשת אליו, ופתאום הוא מתחיל לדבר אלייך בשפה אלימה ובהחפצה עם רמיזות מיניות?

מראה חיצוני, במקרים מסוימים, ממש לא שווה כלום. אנשים לא מבינים את זה. הם לא מבינים שמראה חיצוני הוא אחד הדברים הכי פחות חשובים, כי יש מיליון דברים שצריכים להסתדר בזוגיות- ודווקא מראה חיצוני הוא מהדברים שמתקטנים מהר מאוד ליד אחרים. כן, חייבת להיות משיכה. רק ששכחנו שמשיכה לא תלויה רק במראה חיצוני, אלא בעוד מאה דברים שאנחנו לא תמיד מצליחים לשים עליהם את האצבע. 

אני לא אוהבת את זה שהכל נהיה דיגיטלי. אני יודעת שזה הרבה יותר קל. זה אמנם יותר ידידותי לסביבה, אבל זה פחות ידידותי לעיניים שלי ולנטייה שלי לחטוף סרטן. תכלס, הרבה יותר כיף לקרוא ספר כשהוא על נייר. אני עוד מהדור ששיחקו צ'יקן אינווייטרס בגיל 4. טכנולוגיה לא זרה לי. אני לא אוהבת את זה שלדבר עם מישהו בווטסאפ שונה לחלוטין מלדבר איתו פנים מול פנים, ואנשים לא מבינים את זה. לא מבינים שבווטסאפ אפשר לחשוב מה לענות. שאפשר לזייף נימה. שאפשר לשים סמיילי כדי לסמן את הכוונה. בחיים האמיתיים הכל הרבה יותר מסובך- לכל אחד יש דרך משלו להביע סמיילי, והרבה פעמים זאת לא דרך שמוכרת לאדם השני, ויש קצרים בתקשורת. אין כל כך הרבה זמן לחשוב. יש דברים באוויר. יש עיניים שמסגירות מה באמת קורה בקופסא. קשה יותר להיות מזויפים. אולי היעילות גדולה, אבל מה המחיר? 

יש כאלה מאתנו שיש להם תקשורת בין אישית מעולה גם אם הם אלופים בווטסאפ. גם אם הם מכורים למסכים. לא הכל שחור ולבן, אני יודעת.

אני לא אוהבת את זה שגייז ולסביות זה דבר טבעי כמו כל הדברים בעולם, ובגלל שלא מקבלים אותם הם צריכים לעשות מצעד. המצעד הזה רק צועק עוד יותר שמשהו בהם הוא שונה, הוא לא חלק מהשאר, אז צריך להחצין אותו, אז צריך לצעוק אותו. אני חושבת שצריך לחכות דור שניים, והטמטום ייעלם, והם יהיו חלק טבעי ונורמלי, ואף אחד לא יגדף או יגרש או יעיר הערות. החוקים יהיו אותם חוקים. תינוקות לא רצויים לא יזרקו לאסלות ולפחי אשפה ויינטשו בבתי חולים- הם יועברו לאנשים שרוצים אותם. נשים במצוקה כלכלית יוכלו לעזור. גברים במצוקה כלכלית יקחו מגזין פורנו ליד ויתנו חיים לעשרות ילדים.  

אני לא אוהבת את החברה באופן כללי. הכל כל כך ליברלי עד שאנשים בוחרים בעודף ליברליות צדקני או בקיצוניות מרתיחה. אין אמצע. אין איזון. או שאתה הולך עם מוהיקן ירוק או שאתה שונא את כל מי שאין לו תסרוקת כמו שלך. זאת קצת הגזמה, אבל לפעמים ככה זה מרגיש. חוץ מבתל אביב, שם אוהבים את כל מי ששונה. אני לא גרה בתל אביב, אבל אני רוצה לגור שם. החברה מכריחה אותך לעשות דברים שאתה לא רוצה. החברה הורסת אותך. החברה מקללת את כל מה שהכי טבעי בשבילך, היא מקללת את מה שלא משרת אותה, ולפעמים אתה לא משרת אותה. אז אין לך זכות קיום. 

אני לא רוצה לעשות ילדים, לא רוצה לשבת במשרד כל היום, לא רוצה להאמין בחוקים שלכם- כי אין דבר כזה צדק, לא שהחוק מנסה לעשות צדק חס וחלילה. 

הכל מפחיד אותי. אולי עדיף לגדוע את הכל עכשיו. למרות שאני אוהבת את החיים- אני לא מאמינה שבאמת יש לי סיכוי לעשות משהו נכון כמו שצריך, לא בשבילי ולא בשביל אחרים...

מנלכוליה.