חשבתי לנסות למצוא מפלט בין המילים. פעם זה היה עובד לא רע בשבילי.
מערכת הבחירות השנייה שאני מצביעה בה, מערכת יחסים שהולכת להסתיים, שדים מתוקים-מרים מהעבר שבים לתודעה שלי, ושום דבר לא נראה אופטימי.
הבחירות- מדכאת הבחירה המטומטמת של העם. אין לי בעיה שתצביעו ימין אבל למה דווקא לאידיוט הזה? למה דווקא לבן אדם ששם לכם זין בפנים.
איך אפשר לומר שהוא יגן עלינו וישרה עלינו בטחון. לי לא היה בטחון בקיץ האחרון, ואני אפילו לא גרה בישובי הדרום, ואני אפילו לא חייל קרבי.
אפילו לא נהרג אף אחד שאני מכירה. בהלוויה אחת לא הייתי בצוק איתן, ועדיין- בטחון זאת מילה לא מתאימה למה שהיה כאן בכהונה של ביבי.
ממשלות הימין הן אלה שיזמו את ההתנתקות. שמסרו שטחים. הן ולא אחרות. או שאנשים סניליים או שהם פשוט טיפשים. אני אלך על טיפשים.
ובעוד תקוותי מתפוררת והתסכול מסביב גואה ובשבע בבוקר ביום אחרי הבחירות יש צעקות תסכול במגורים והבנות אומרות ביאוש שאחרי השחרור הן בורחות מכאן, כי אי אפשר ככה יותר, גם יש תקוות אישיות שנסוגות ונמוגות.
כמעט חצי שנה של קשר שאני מתחילה להבין שחייב להסתיים. לטובתי, לטובתו, כי פערי האידיאולוגיה ניצחו בסוף גם את האהבה והרגש, מה אוכל לעשות.
את צריכה להעריך את חבר שלך. להסתכל עליו ולחייך. לא להסתכל עליו ולחשוש לצאת איתו למקומות, לחשוב איך הוא מגביל אותך, להתייסר בתוך עצמך עם הקונפליקטים הערכיים של עצמך. למדנו פעם בפסיכולוגיה על משולש שאומר שכשיש קונפליקט ברמה כלשהי או שמשנים את הדעה, או שמשנים את הצד השני, או שמנתקים את הקשר. אני ניסיתי קודם את הראשון, דבר שכשל מהר כי אני לא מאמינה בו. ניסיתי ביאושי את השני למרות שגם עם הפעולה הזאת לא הרגשתי נוח והבנתי שהיא לא תקרה. והנה נשארה לה רק האפשרות השלישית המכאיבה.
שוב- השכנועים, היסורים, הדמעות שחונקות את הגרון, רגשות האשם, הויכוחים, הפרידה המכאיבה, הלבד, החרטה. הו, החרטה.
הנה סופ"ש שבו הדפתי את כולם מעליי ונשארתי לבד. ברור שכל התקופה האחרונה הייתה עמוסה לאין שיעור והנה יש לי אילוסטרציה של סופ"ש "חופשי" יחסית, ואני מרגישה הכי לבד בעולם. לא מוגנת בתוך המשפחה או החברים או המדינה.
איזה חברים יש לי בכלל אם אני מרגישה באופן עקבי שלא מכילים אותי. האם זה בגלל שאני לא נותנת להכיל אותי, כי אני מרגישה שאני עלוקה לא מעניינת שכופה את בעיותיה? איך אוכל לומר זאת אחרי ישיבה ארוכה שכזאת עם ידיד טוב. לאנשים אכפת, פשוט לפעמים לא מסתדר. אני אמורה לדעת את זה כי גם אני כזאת.
שדים... קשרים... מחשבות.
איך יכולתי לבחור אחרת. איך אני רוצה לשנות את עצמי. או לנהל את החיים שלי.
אני פשוט צריכה שיחת נפש שבה ארגיש שלמישהו אשכרה אכפת. מישהו שייעץ לי.
איכשהו ייעוץ של אנשים גורם לי לקבל החלטות, כי או שאני לא מסכימה איתם או שכן, כך או כך זה דוחף אותי להחלטה משלי.
ההחלטה שלי היא כרגע לנסות לזרום.
בדגש על לנסות. אני לא מצטיינת בזה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
The Seeker