Depths Of Mind

יש מסיבה היום ואני לא הולכת אליה, למרות שאני רוצה.

אני לא הולכת כי החלטתי שאני לומדת מטעויות. אני יודעת שאני אגיע לשם, וארגיש רע עם כל האנשים האלה מסביב שבספק אם אני מרגישה משהו אמיתי עם מישהו מהם. אני יודעת שאני אנסה להשליט על עצמי מצב רוח טוב, למרות שהוא בזבל, וכחלק מכך אני אשתה. אני אשתה הרבה מאוד.

אני אשתה עד שאני ארגיש שהעולם גדול ונהדר, והדבר היחיד שחשוב עכשיו זה הריחוף הזה בראש שלי, התחושה שהמוח שלי התנפח למימדים אדירים שגורמים לי לקפצץ בשמחה ברחבי החדר, ושכל מה שצריך עכשיו זה לגרום לכל זה להמשיך, על ידי לשתות עוד. 

אני יודעת שיש סיכוי שפתאום אני אמצא את עצמי מקיאה, או מחוסרת הכרה על איזה ספה, או הכי גרוע משלושת אלה מתמזמזת עם מישהו בלהט.

אני יודעת שאני ארגיש נהדר, עם מלא בטחון עצמי, שאני רוקדת יפה, שלא משנה איזו תנועה אני עושה מתי- זה הכי יפה בעולם, וארגיש סקסית ונהדרת במקום קלמזית מגושמת ופתטית- התחושה שיש לי בדרך כלל כשאני מעיזה להזיז את הגוף. אבל יכול להיות שאני אעשה נזק לרגל שלי כי אני לא ארגיש כלום.

אני בוחרת להישאר בבית ולהמשיך לטחון ולבכות ולהרגיש חרא ולבד ולראות סרטים ולנסות להתחמק מהנקיונות לליל הסדר המזדיין בתחת,

ולסבול. 

כי אני יודעת שזה מה שנכון לי. שלטווח הקצר זה עדיף לי, שאין טעם לבזבז את כל הכסף וההשקעה והטרחה כדי בסוף בכלל לא להנות ולהרגיש רק עוד יותר רע מעצם קיומי בעולם. אני צריכה להתחבא במערה שלי ולחשוב על הלב השבור שיצרתי (בעצם על שניים, שלי ושלו) ולרצות למות עם עצמי. 

ולכתוב כאן את כל זה, כמובן, כדי שמשהו יצא לי מהמערכת ויפסיק לענות אותי מבפנים כמו חיידק טורף.

אולי יום אחד תהיה לי תקופה טובה. היא פשוט לא עכשיו. כן זה נורא שזה מה שאני עושה כדי לעודד את עצמי. הגעתי לשפל. אני מרגישה שאף אחד פשוט לא יכול ולא מנסה לעזור, כולם פשוט דוחפים לי את ה"אין מה לעשות, יהיה בסדר" הזה בפרצוף כי הם לא יודעים איך זה מרגיש. 

איפה אני מוצאת בן אדם רגיש כמוני שהראש שלו לא נמצא בתחת שלו ששבר פעם את הלב למישהו? מישהו שאשכרה יבין אותי לשם שינוי

איך אני רואה את חברות שלי במצב הזה עוד כמה זמן, ואז אני רואה אותי אחרי שעברתי את החרא הזה לבד- כל מה שארצה זה לזרוק עליהן משהו ולומר תתמודדו לבד כמו שאני התמודדתי, אבל אז אני אעזור להן כי אני אדע איך. וחוזר חלילה כל הפאקינג חיים שלי. 

כמה תסכול, כמה מרירות, אני בהחלט בשפל של משהו. 

חג נהדר

מזל שעוד שנייה אני עפה מפה לשבוע לשכוח את כל זה. אני רוצה לשכוח איך קוראים לי בשבוע הזה, לפני שאני שוקעת שוב עמוק לחרא.

תמיד חשבתי שאני לא מזדהה איתה, אבל עכשיו אני כן. אולי ממש נוח לי להזדהות