סיפור בלי שם .. ♥
סיפור המבוסס ברובו על דמיון, אך במקצת על אמת ... |
כינוי:
.. Writing a story מין: נקבה Google:
Maya.
RSS: לקטעים
לתגובות
| 6/2012
 פרק 1
אוקיי, לפני שאני מתחילה אני רוצה לציין כמה דברים..
זה הסיפור הראשון שלי.
אני לא מתכוונת לפרט על הגיל שלי, כי אני לא רוצה שתשפטו את הסיפור שלי לפי הגיל ..
אז בלי הקדמות מיותרות קבלו אותו - הסיפור של מאיה. [ :
פרק 1 -
"אוף!"
"נמאס לי כבר ממך!"
"תפסיקי להיות כזו מפונקת!"
"מה בכלל ביקשתי?!"
"מה בכלל ביקשת?! זה מה שיש לך לשאול אותי?!"
"אני שונאת אותך!!"
בעודי אומרת את המשפט האחרון, טרקתי את הדלת בזעם ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי.
הייתי לאחר עוד ריב עם אימא, והתחלתי לבכות. כרגיל. היא בכלל יודעת מה עובר עליי? היא מבינה אותי?
ידעתי שהגזמתי כשאמרתי שאני שונאת אותה, אבל לא התכוונתי.. היא פשוט.. כל כך.. אוף!!!
נאנחתי וצנחתי על המיטה.
אני שונאת לריב איתה, שונאת. הסיטואציה מוכרת לי היטב: אני רבה עם אימא על משהו שטותי(לפחות ברוב הפעמים),
אני אומרת איזשהו משפט פוגע שאני מתחרטת שבכלל חשבתי להגיד אותו, אני נכנסת לחדר ומתחילה לבכות.
אני כל כך מקנאה בילדים האלו שהחיים שלהם מושלמים, שההורים שלהם מעניקים להם הכל, ואז אין להם על מה לריב..
הריב שלי עם אימא החל כאשר בסך הכל ביקשתי קצת כסף. 100 שקלים, זה הכל.
היא סירבה והתחילה לומר שכסף לא גדל על העצים ועוד שטויות כאלו, אז התעצבנתי. מה לעשות? כזאת אני. מתעצבנת כשלא נותנים לה את מבוקשה. ללא שום הסבר הגיוני כמובן. אחרי זה היא התחילה לחקור אותי עם שאלות בסגנון:"למה את צריכה כל כך הרבה כסף?" "עם מי את מסתובבת?" וכמובן שהתעצבנתי עוד יותר.
עם מי אני כבר יכולה להסתובב? אנחנו בשכונה של עבריינים? ובאמת שלא סתם רציתי את הכסף. הייתי חייבת אותו.
הייתי חייבת אותו למישהו. מישהו זר.
_________________________________________________
חחח, מצטערת שיצא כזה דרמטי וקצר, הפרקים הבאים יהיו הרבה יותר ארוכים, מבטיחה.
אז חיבוק גדול-גדול ולמיטה 
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
