כן, הייתי רוצה לחיות עד גיל 200. אבל לא רק אני, שנהיה עם רפואה מספיק מתקדמת כדי שאני וחבריי נמות בערך באותו זמן ולא אחיה פשוט 120 שנה נוספות בלי חבריי.
אני פשוט מרגישה שיש לי המון חלומות, אני רוצה את כולם ואני יודעת שב-60 שנה הקרובות אני לא אספיק את הכל. יש לי את ה-חלום! להיות אמנית. אבל חוץ מזה יש לי עוד חלומות:
אני רוצה ללמוד - אוצרות, קרימינולוגיה, פסיכולוגיה, אדריכלות, אנימציה
אני רוצה להרצות על - תולדות האמנות וקרימינולוגיה
אני רוצה להתנדב - עם נפגעות עברות מין ונוער בסיכון
אני רוצה עבודה שיש בה הקשבה ולימוד
אני רוצה שני ילדים לפחות, ואחד מהם מאומץ.
אני רוצה זוגיות.
אני רוצה לחיות בתנאים לא הישרדותיים ולתת תנאי מחיה טובים למשפחתי.
אבל הפחד הכי גדול שלי זה השילוב המפחיד בין בית לקריירה. עולם האמנות הוא כל כך קשה, ואם אני לא אצליח להיות אמנית מוצלחת ולמכור תערוכות ועבודות בהרבה כסף, מה הסיכוי שיהיה לי זמן לפתח משפחה? כי אעבוד המון.
אז אני אוותר על חלק מחלומותיי והם יהיו פנטזיה כרגע ואתרכז בדילמה האמיתית שלי. איך להיות אמנית + אשת משפחה.
אני מרגישה שבזבזתי 12 שנים על דיי... כלום. כי רוב הלימודים שלמדתי בבית הספר לדעתי מיותרים ומערכת החינוך צריכה להתרכז בדברים אחרים (אפרט בפוסט אחר) בזמן שממש יכולתי להתקדם בעולם האמנות אני הייתי שקועה בלשנן סיפורים שלא אזכור לעולם ולא למדתי דברים שיעזרו לי בעתיד.
חצי שנה נוספת הייתי בעבודה ולמידת נהיגה. 8 חודשים עסקתי בקרימינולוגיה, הקשבה ונוער בסיכון. ועוד שנה ו-4 חודשים מבוזבזים על אבטלה סמויה
בקיצור אני מרגישה שרק עכשיו, בגיל 20 (שעדיין לא סיימתי את הצבא) אני מתחילה מ-0. אני חושבת שיש הרבה שמרגישים כמוני, ואף אחד לא יודע מה לעשות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
AngieUniAir