תראה, אתה מוציא אותי מריכוז, וכבר דיברתי עלייך קצת יותר מדי וזה מתסכל.
אני צריכה לדעת לסתום את הפה שלי, במיוחד כשדברים עוד לא בטוחים.
כל מילה שיוצאת לי מהפה מרחיקה את המטרה ממני והחץ אינו פוגע.
אך בעצם, ממתי אני מאמינה באמונות תפלות?
וממתי אכפת לי כל כך? הרי אני אישה חזקה אמרתי.
לא צריכה גברים בחיי. במיוחד לא אותך. אתה פחות טוב ממני
אז תגיד תודה ותסתום. אני לא חסרת ביטחון כמו שאתה חושב-
אם תלך יבוא אחר.
לא להתאהב ברעיון של אנשים
לא להתאהב ברעיון של בן זוג
לא להתאהב במשהו שלא קיים
לפחות הדמיון שלי קיים.
למה אני מספידה אותו כ״כ מהר?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
מרתה יקירתי