DAYDREAMER

קשה לי לעבור עוד יום ועוד יום בלעדיו.

הכאב הזה תמיד שם, מחכה לשבור אותי שוב.

הגעגועים והעצב לא מרפים.

מחפשת פיתויים שיסיחו את דעתי, אבל איך זה בכלל אפשרי כשכל דבר מזכיר לי אותו?..

אני מתחרפנת. פשוטו כמשמעו.

והחברות המדהימות שלי שתמיד יהיו שם בשבילי לא ממש עוזרות.

רק רציתי שיהיו איתי, שיסיחו את דעתי, אבל לא.

לא מתאים היום.

או אף פעם..

ימים שלמים אני לא יוצאת מהבית.

רק יושבת בחדר ובוכה.

וחושבת עליו כל הזמן.

אם רק היה לי אומץ לדבר איתו, להסביר את עצמי... שיבין.

שלפחות הוא יהיה שם בשבילי. ויחבק אותי.

מישהו אמר בדידות ולא קיבל?

אני מתגעגעת אליו!!! אני באמת לא יכולה להתמודד עם זה יותר!!!

זה לא מסוג הפוסטים שאני כותבת בד"כ אני פשוט לא מסוגלת יותר להחזיק את זה בפנים וכל הרגשות מתפרצים לי החוצה ונשפכים על המקלדת.

אני אוהבת אותו ומתגעגעת אליו ועשיתי טעות איומה ועכשיו אני צריכה להחזיר אותו אליי.

ואם אני לא אעשה את זה אני אתחרפן. אני חייבת לראות אותו. את החיוך שלו. לשמוע את הקול שלו.

לחבק אותו... להרגיש אותו קרוב.... משהו!!!

געגועים זה קקי, ואני מתחרפנת.