בובה ללא חוטים

קראתי עכשיו את כל הפוסטים הישנים שלי בבלוג הקודם שלי, שננטש עקב אחות קטנה שמנסה להתערב לי בחיים.

והבלוג הזה עסק בעיקר באהבה הבלתי נפסקת שלי כלפי ילד מהכיתה. שבאמת שהוא פשוט חבילה של כל הדברים שאני שונאת ביחד, והתאהבתי בו.

אולי בגלל שבאמת היינו קרובים וכל זה. ועכשיו אני קוראת את זה ועולה לי חיוך לפנים כי אני מרגישה שאלה זיכרונות מפעם, זיכרונות יפים וישנים.

אני באמת כבר לא אוהבת אותו, אחרי כל הבלאגן שהיה בנינו, אבל אני מתגעגעת לקשר שלנו כי באמת שהוא מיוחד.

אני בטוחה שאני כבר אמצא את האביר על הסוס הלבן, או את ידיד הנפש שאני מחפשת! ;)

אחרי שישבתי שעתיים או שלוש ביאכטה בשמש, בים, אני חושבת שאפשר להרתיח קומקום מלא במים על הרגל שלי. והצבע שלה מזכיר לי את הצבע של הלחי של זה שנתתי לו כאפה עוד לפני שנים. (-_-")

נ.ב - אני באמת משתנה... אבל אני תמיד משתנה, אז סתם מצאתי מסכה חדשה והישנה נכנסה לארגז.