יש לי משפחה גדולה, לא ענקית! אבל גדולה.
אני חמישה ילדים להורים יחסית צעירים, הם רק עומדים לעבור לקידומת של 40. אחותי הגדולה לחוצה לקראת הצבא שכבר הפסיק לדפוק על הדלת והתחיל לשבור אותה ולנסות לפרוץ פנימה ולגרור אותה איתו, אני סתם בעייתית ומפונקת, לאחותי הקטנה (זה תמיד מוזר לי לקרוא לה אחות קטנה כי היא קטנה ממני בשנה פחות 8 ימים ואנחנו עושות כמעט הכל ביחד) יש בעיה עם ביצפר ובמיוחד עם המורה לפיסיקה - שאפילו אני התלמידה המצטיינת שנאתי, אחי הקטן עומד לעלות לכיתה ז' כשהוא עסוק באיגרוף הזה שלו אחרי שנים של התעללות מהעבריניים הכיתתים - שרוב הזמן גם היו חברים שלו אבל גם גררו אותו להטרדה מינית של ילדה מהכיתה והוא נראה קטן לגילו למרות שהוא גם ככה הכי קטן בכיתה, והאח האחרון והקטן ביותר הוא שקטן לא קטן ומפונק אפילו יותר ממני ולפעמים אני פשוט מעיפה לו כאפה (לא כל כך כואבת) כדי להשתיק אותו.
אנחנו מסתדרים, אני חושבת, למרות שאנחנו שונים כל כך. אנחנו מוצאים את הדימיון בנינו וככה יש לנו קשר מיוחד עם כל אח, קשר שונה מזה של אח אחר. אבל גם קורה שאנחנו רבים, אם זאת מלחמת מים שבה משתתפת גם קערת המים של הכלב ואם זאת ריצה מסביב לכל הבית עד שנתפוס אחד את השני או סתם צביטות ושריטות שכואבות לשני הצדדים אחר כך.
זה קשה לנו להיות ביחד, אבל אני לא חושבת שנסתדר לבד.
אחותי הגדולה היא זאת שמכניה לי אוכל כשאני באמת רעבה, כי אני אסון במטבח.
אחותי הקטנה היא זאת שאני מדברת איתה על בנים וכל אלה, כי היא מכירה בדיוק את מי שאני מכירה.
אחי הקטן הוא... אין לו הגדרה מדויקת ואולי יהיה לו תסביך בגלל זה אבל אנחנו תמיד שוכחים אותו.
והאח הכי קטן הוא זה שילמד אותי לשחק במשחקי מחשב עם מכוניות וירד עליי כשאני ייפסל אחרי 5 פעמים ברציפות ויספר לי סיפור כשאני לוקחת אותו מהגן או יגרור אותי מהבית אל גן השעשועים ויגרום לי לטפס על קיר הטיפוס.
אנחנו מצליחים לשרוד גם אחד את השני וגם את ההורים שלנו.
אימא שלי מתנהגת כמו ילדה קטנה והיא קצת משוגעת, במובן הטוב, כמו שהיא אמרה לי היום.
אבא שלי הוא זה שמתקין לי הכל במחשב, כי הוא תכנאי, אבל הוא גם זה שמגיע לבית הספר ופעיל בוועד ההורים.
ולא רק זה, אחרי המוות של סבתא רבה שלי לסבתא שלי קשה לגור באותו בית, קשה לשלם עליו וקשה לעבור בסלון שבו היא מצאה אותה על הרצפה אז היא גרה אצלנו והיא חולנת ניקיון ומזיזה הכל מכל מקום ומפריעה לה הרעש של המזגן והיא מקללת את הכלב שלנו כל היום אבל מרחמת עליו כשאנחנו מציקים לו.
וכמובן שיש את הכלב שלנו, לברדור לא קטן שסוחט את כל הכוחות שלי בכל פעם שאני יוצאת לטייל איתו. ויש את הכלבה הזקנה של סבתא שלי שהיא בערך בגיל שלי ולא עושה כלום חוץ מלברוח מהכלב הגדול שלנו.
ויש את הדגים שלפעמים אנחנו שוכחים להאכיל ואז אנחנו מוצאים את הגופות הקטנות צפות או האוגרים שרצים בגלגל הקטן שלהם ומרעישים ויש את כל הכלובים הריקים במחסן שפעם היו בהם שרקנים, ארנבים, תוכים, ועוד אוגרים שמתו אחרי כמה דורות שגידלנו אצלנו.
ולכל אחד מאיתנו יש את העיניין שלו, אחותי הגדולה אופה, אני כותבת, אחותי הקטנה רוקדת, אחי הקטן מתאגף מתחיל וכדורגלן והכי קטן חולה על מכנויות ומצייר.
ויש את מה שתמיד רצינו לעשות אבל לא יצא, אצלי זה הסוסים שרק פעם אחר רכבתי עליהם.
אני יכולה להמשיך לחפור על המשפחה שלי, אבל יש משפט אחד שיתאר אותה בדיוק:
כולנו משוגעים, קצת או הרבה זה תלוי באחרים.
כינוי:
בובת אל-חוט
בבלוג זה
בכל הבלוגים
