RABBI PINTO-הרב פינטו

"אלה הדברים אשר דבר משה אל כל ישראל בעבר הירדן".

משה רבנו, רבנן של כל ישראל, עומד בשערי ארץ ישראל, לפני הכניסה לארץ הקודש וחוזר ומסכם את כל התורה כולה ברמזים ובפרוש את כל אשר עברו בני ישראל ואת כל דקדוקי ורמזי התורה. וספר זה ספר דברים נקרא משנה תורה, סיכום התורה הקדושה. וקשה מדוע משה רבנו, באחרית ימיו, צריך שוב לעמוד ולסכם את התורה הקדושה, התורה תורת חיים, תורת אמת, עומד כנגדם ומדוע ולמה לסכם שוב את התורה הקדושה ?.

ואפשר לבאר ולאמר יסוד גדול: הנה כבוד תלמידי חכמים וגדולי וצדיקי עם ישראל גדול ביותר הוא ולכל מילה ומילה וכל לימוד או דבר תורה היוצא מפי הרב עמוק וטמון בו עולמות גדולים. וידע האדם שלא רק מה ששומע האדם מרבו זה התורה אשר למד והבין אלא כשלומד האדם מצדיק תורה התורה הזאת היא כמו זרע הנזרע באדמה וממנו יצמח הרבה, מהתורה והסודות תורה אשר היו טמונים באותה שעה בדעתו ובנפשו של הרב. ולכן הקפידו בעם ישראל שהרבי שמלמד את הילדים הקטנים את אותיות הא'-ב' יהיה צדיק וחסיד וטהור בדעת ישרה וטהורה,

משום שכוח האותיות הם הזרע הנזרע במוחו של הילד ומה שהיה בדעת הרב המלמדו את האותיות נזרעים בנפש הילד הקטן. והנה משה רבנו, רבנן של כל עם ישראל, עומד בסוף ימיו ויודע שקם דור חדש אשר נולדו אחרי מתן תורה והם לא עמדו בהר סיני ולא ראו את כל האותות והניסים והנפלאות ומבקש משה להחדיר בנפשם עמוק עמוק את התורה הקדושה ורק על ידי שהוא בעצמו יזרע ויחזור וישנה וישלש את התורה הקדושה התורה תזרע בהם ואף בכל הדורות לאחר מכן אשר בכל שנה ברוב עם הדרת מלך ישבו ויקראו בתורה את משנה תורה,

סיכום תורתנו הקדושה על ידי רבנן של כל ישראל. והנה מצאנו בגמרא במסכת חגיגה מה כוחה של תורה הנלמדת על ידי רב קדוש וצדיק יכולה להשפיע ועד להיכן נכנסת לעומק הנפש של האדם. הגמרא מספרת שלרבנו הקדוש רבי יהודה הנשיא היו שני שכנים אילמים, לפי מ"ד אחד בני ביתו של רבי יוחנן בן גודגודה או לפי מ"ד שני בני אחותו של רבי יוחנן ולפי ספר הגלגולים היו הם נשמות אלדד ומדד.

ושני אילמים אלו היו מקפידים ללכת לכל שיעור של רבנו הקדוש ובכל מקום אשר רבי מוסר שיעור הגיעו הם ראשונים וישבו מראשית השיעור ועד סופו. אחרי שנים רבות רבי הקדוש הצטער משני השכנים האילמים האלו, התפלל עליהם והתפקחו והנה פלא גדול שני האילמים האלו ידעו לחזור על כל תורתו של רבי הקדוש וכל מה שאמר במשך שנים בשיעורים שלו, חזרו על הכל. וקשה, איך נעשה נס גדול כזה שידעו לחזור על הכל מה קרה להם ומהיכן הכוח הזה?. אלא פה נלמד יסוד גדול, כשלומדים תורה מצדיק נקשרים לא רק לשמיעת התורה של הצדיק אלא נקשרים לנשמתו של הצדיק ומשם הנפש מבינה ויודעת. ולכן משה רבנו חזר שוב על כל התורה, שיכנס עמוק בנשמות עם ישראל ויהיו חקוקים לזכרון עולם ומשה שפיר כאמר.

וביותר בימים אלו, ימי חורבן בית המקדש, נשתדל לדבוק בתורתינו הקדושה ובצדיקי אמת ובתורתם. ונזכה לגאולה שלמה בקרוב ממש.

"אלה הדברים אשר דיבר משה אל כל ישראל במדבר בערבה מול סוף בין וגו'".

aהנה לפני פטירת משה רבנו מן העולם, עומד משה רבנו ומוכיח את עם ישראל על כל אשר עבר במשך ארבעים שנה במדבר, אך אם נתבונן נמצא שהתוכחה הייתה ברמזים גדולים ואין כלום מפורש מכל המאורעות הקשים והמסעירים אשר עברו במדבר, הכל ברמזים, חטא העגל ברמז,

חטא קורח ועדתו ברמז. וקשה מדוע משה לא מוכיח אותם מפורשות כך שיהיה חקוק לעולם את אשר היה בחטא העגל, בחטא קורח, חטא המתאוננים וכו'? אלא פה לימד אותנו משה רבנו מוסר ודרך חיים איך לנהוג בחיינו. יש דברים, אפילו שהם החשובים וקיומיים ביותר, החכמה והגדולה היא לאומרם ברמז והרבה דברים בחיים הנאמרים ברמז התועלת אשר יוצא ממנם יותר גדולה מדברים הנאמרים בפרוש ואפילו בקול צעקה גדולה, יש דברים שהרמז מועיל יותר מדיבור וצעקה ומים שקטים חודרים עמוק וטיפה ועוד טיפה בסוף עושים חור גדול בסלע ובאבן הגדולה והחזקה ביותר. וכך מצאנו כאשר הקב"ה עומד למנות את ירמיהו הנביא להיות נביא על עם ישראל, טרם ימי החורבן של בית המקדש,

הקב"ה מתחיל את כל דרך הנבואה של ירמיהו על ידי ראיית מקל שקדים וסיר נפוח פונה צפונה ושאלו חז"ל: מדוע מקל שקד רואה ירמיהו הנביא?. ותרצו ואמרו, מרגע חניטת הפרי עד גמר הפרי זה עשרים ואחד ימים שאלו עשרים ואחד ימים מי"ז בתמוז עד ט' באב, ימי בין המצרים ובזה רומז הקב"ה לירמיהו הנביא על הימים הקשים של החורבן. והסיר הנפוח הנוטה לצד צפון מסמן שמצפון תפתח הרעה.

וזוהי דרכו של בוראנו לא לצער את ברואיו ברגע אחד אלא להתחיל הדברים ברמזים ובדרך עקיפה וכך אולי ילמד האדם לבד את טעויותיו וישוב לדרך הטובה בלי תוכחה מפורשת ובלי יסורים שיבואו עליו. ומי שברמז מבין ושב מעלתו גדולה ממי שצריך להגיע ליסורים ונסיונות מהקב"ה. וכך מצאנו אצל המלך יאשיהו, לפני ימי החורבן לקח יאשיהו המלך את ארון ברית ה' יחד עם המקל של אהרון, שבזמן קרח ועדתו פרח בו השקדים, וגנז אותם יאשיהו. וקשה, מדוע לקח יאשיהו דווקא את הארון ואת מקל השקדים ולא דברים אחרים מבית המקדש?.

אלא המלך יאשיהו רצה לרמוז לעם ישראל, ארון ברית ה' איתנו ואנו לא לומדים איך לנהוג בדרך התורה ולקיים את המצוות ואת ההלכות, לכן גונז את ארון ברית ה'. וכן את מקל אהרון של השקדים, אף בזה רמז, מתי פרח מקל השקדים של אהרון, בזמן מחלוקת קורח ועדתו והנה לא לומדים מן המחלוקת הזאת, אם כן המטה הזה שהיה סימן של אהבת חינם וכבוד לגדולים מן האדם אינו עוזר ומשפיע, לכן גנזו לרמוז על ידי זה, לעורר את עם ישראל. ועוד נבאר ונאמר: היכן גנז יאשיהו את הארון והמטה של אהרון, הגמרא במסכת יומא אומרת שגנזו בדיר (מחסן) העצים שהיה בבית המקדש. והגמרא מספרת שם מעשה בכהן אחד שהיה מתקן את העצים עם הקרדום בכדי לבדוק שיהיו ראויים העצים לעלות על המזבח, נשמט קרדומו על המרצפת הבולטת ואז הבינו ששם טמון ארון ברית ה'.

וקשה, מדוע טמן והחביא יאשיהו המלך את ארון הברית ומקלו של אהרון דווקא בדיר העצים?. אלא אפשר לבאר ולאמר, הגמרא במסכת סנהדרין מספרת שבזמן החורבן שלח נבוכדנצר לשר צבאו נבוזרדאן, משא של 300 פרדות כולם טעונות בפטישים מברזל שאפשר בפטישים אלו לשבור כל ברזל אחר. וכשבאו לירושלים היכו בכל הפטישים על שער החומה ולא הצליחו להבקיע אותה וכל הפטישים היו מתפוצצים, יצאה בת קול מן השמים ואמרה: לא תוכלו לעשות כלום עד שיגיע זמן הבית להחרב. וכך המשיכו עד אשר נשאר פטיש האחרון ועם הפטיש האחרון לא נהגו כמו בכל הפטישים אלא עם האחורה של הפטיש, עם העץ, היכו את השער ופתאום השער הגדול מברזל, ששום ברזל לא יכל לשוברו נשבר ונפל לארץ. וקשה, מדוע רק על ידי הפטיש מאחורה, מהעץ נשבר השער ונפל, מדוע לא בדרך טבע ובדרך רגילה?. אלא אפשר לבאר ולאמר יסוד גדול, אמרו חז"ל: כשברא הקב"ה את הברזל התחילו כל אילנות השדה לפחד והיו מרתתין, אמר להם הברזל: מדוע אתם כל כך פוחדים תדעו שאני לבד לא יכול להזיק לכם (על ידי שיהיה גרזן או כל כלי חותך עצים) רק אם אתם נכנסים בתוכי כך ניהיה גרזן ואפשר להזיק לכם. וזה יסוד גדול, אם אנחנו לא עוזרים לשונאינו, השונאים לא יכולים להזיק לנו.

אם העץ לא עושה שותפות עם הברזל אי אפשר לחתוך את היער. וזה אשר רמז יאשיהו המלך בהטמנת הארון הברית בדיר העצים, לרמוז: אם אנו לא נהיה כעצים להיכנס בתוך הברזל כל כח בעולם לא יוכל להזיק לעם ישראל. נשתדל בכל עת וזמן להסתכל ולהבין את הרמזים אשר הקב"ה רומז לנו מן השמים ונדע שלכח של תוכחה ברמז יש לפעמים בעיתים מסוימות כח יותר מקול קורא וצועק בקול רעש גדול. הקב"ה נותר לנו בתקופה האחרונה רמזים גדולים מאוד בכל המובנים והחי יתן אל ליבו להבין להשכיל ולדעת את אשר צריכים לדעת ולנהוג בדרך הראויה והנכונה לדאוג לעת ולזמן הזה. ה' ימתק את הדינים ורחמים יהיה מנת חלקנו.