מצחיק לקרוא את רצף האירועים שנוצר פה
לא כתבתי הרבה מאוד זמן והרבה קרה מאז.
אבל יש לי כמה מחשבות שאני צריכה לשפוך,
שכשאני אומרת אותם לאנשים או בכללי לאוויר הפתוח, בקול רם - אני מרגישה שאני טיפה משתגעת.
איכשהו בכתב הכל שונה:
אז חזרנו
הייתה שיחה ארוכה - הרגשתי שבאמת חשבתי על הרבה דברים והגעתי למסקנות, אבל גם ידעתי שהחלטתי את ההחלטה הזו לפני כל המחשבות, שם בשיחה שלנו בבסיס.
פגעתי בך כבר פעמיים ואין ספק שהיססת לצלול חזרה למים העמוקים והקפואים האלה
והכל הרגיש הרבה יותר טוב כמעט בחודש האחרון
הכל שונה פתאום, אני שונה פתאום - אתה כמעט אותו דבר.
ואני לא יודעת אם שינית משהו גם - אבל פתאום דברים פחות מפריעים לי.
ופתאום כשאני צריכה להסביר לאנשים שחזרנו ו"למה עשיתי את זה לבחור המסכן", נהיה לי כבד.
נהיה לי כבד כי פתאום זה נשמע דבילי. והטון שלי עדיין אדיש כשאני אומרת את הדברים האלה.
לפני ארבעה פוסטים כתבתי שלעולם לא תהיה בשבילי
שני פוסטים אחרי אני חוזרת בי
בפוסט הזה אני שוב מבולבלת.
אני מבולבלת כי אני לא יודעת מה אני באמת מרגישה כרגע - האם זה געגוע אמיתי, האם אלה רגשות?
למה כשאנחנו צריכים להיפגש יש בי חלק שלא ככ רוצה את זה?
למה עדיין יש דברים שאתה אומר או עושה שמפריעים לי ?
ככה זה צריך להרגיש?
מתי אני מוקסמת מכל דבר שאתה אומר וחושבת שאתה מושלם ?
מתי אני אומרת "זה כל מה שרציתי?"
מתי אפגיש אותך עם חברות שלי ואהיה שלמה עם זה?
מתי לא יפריע לי מה אנשים חושבים ?
ואולי אני בכלל צריכה לשאול - מתי אני אדע אם עשיתי טעות?
אבל מה אני בכלל מבינה באהבה
אני באמת לא מבינה כלום
היו רגעים שפשוט רציתי להגיד לך שאני אוהבת אותך - פשוט רציתי להגיד את זה.
מצד שני היו רגעים שרציתי שתלך ותשאיר אותי לבד.
אמרת שאתה אוהב את זה שאנחנו שונים - כי אף פעם לא משעמם
ואני התביישתי להגיד שתמיד חיפשתי אנשים שדומים לי.
אמרת שאתה רוצה לאהוב אותי - ואותי ביאס לדעת שאתה עדיין לא.
מתי אני אדבר עלייך כמו שחברות שלי מדברות על בני הזוג שלהן?
מתי אני אגיד שאני מאוהבת?
מתי אני אמצא תשובות לכל השאלות האלה?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Arkenstone