למזלי אתה לא סגור כי יש לי חשק לכתוב ולשתף.
בתקופה די קצרה הרבה דברים הספיקו לקרות.
העיקר את זה בסדנה לחיילים משוחררים (שלא עברתי אף פעם דרך אגב) לא מסבירים.
אף אחד לא אומר לך שהרבה שינויים בבת אחת יכולים לערער אותך מאוד מהר;
סיימתי פסיכומטרי שבזמנו נכנסתי למערכת היחסים הכי משמעותית שהייתה לי עד כה...
בחרתי לעשות טיול גדול עם חברות קרובות אליי, קיבלתי את הציון, התבאסתי.
התחלתי לעבוד כדי לחסוך עוד כמה גרושים לטיול הגדול שלי, התבאסתי.
רבתי עם הבן זוג שלי, התבאסתי.
רבתי עם החברות כי רציתי לשנות את יעד הטיול, התבאסתי.
רבתי עם ההורים על זה שלא הצלחתי להיסגר על מה אני רוצה ללמוד, התבאסו ממני.
הגעתי להבנה שלמערכת היחסים הזו יש תוקף שהוא תאריך הטיסה שלי ושל בן הזוג, התבאסתי.
דיברנו על זה, הוא אמר שהוא רוצה את החוויה הזאת לעצמו, בכיתי.
נפרדנו.
נשברתי.
שיניתי את יעד הטיול שלי, שיניתי את הרכב האנשים.
עשה לי טוב לשם שינוי.
הלוואי שיכולתי להגיד שאני מאה אחוז אחרי הפרידה הזאת, אבל אני מאוד סקפטית לגבי היכולת שלנו "לעבור הלאה" במאה אחוז.
באמת אהבתי, נורא רציתי שהוא יהיה נכון בשבילי, נורא רציתי שהוא ירצה אותי.
הטיול הגדול הזה שהיה אמור להיות חוויה חיובית לחלוטין, לפחות לפני היציאה אליו, הפך למשהו שלא רציתי שיגיע בכלל. הוא הפך לתאריך תוקף של מערכת היחסים שרציתי שתמשיך להתקיים. לצערי או למזלי בן הזוג שלי לא ראה את זה ככה, אני חושבת שהוא ראה את הטיול כיעד ואותי כאפשרות לא להעביר את הזמן הזה לבדו, לא משנה כמה הוא יטען אחרת אני לא יכולה לקבל את זה.
הייתי מוכנה לשנות בשבילו את היעד, את התאריך ואת משך הטיול. אבל זאת אני ואני מתיימרת להגיד שמגיע לי אדם שמוכן לעשות את אותו הדבר למעני.
זה מצחיק כי בסוף נהיה באותו המקום באותם התאריכים. בעצם מצחיק היא לא המילה הנכונה.
לצערי אני מניחה שהתקופה האחרונה מאוד הושפעה מהפרידה הזאת, עם כל כמה שרציתי להגיד שזה לא משפיע על הבחירות שלי...
אני מוצאת את עצמי בשבוע האחרון חוזרת לחשוב על דברים שהם לא רלוונטים יותר, לחשוב עליו ועל איפה הוא עומד.
טבעי או לא - זה לא עושה לי טוב.
זה הביא אותי לרצות להמציא סוף אחר לסיפור הזה (שהוא כנראה סוף שאינו זר להרבה כמונו שעמדו בסיטואציה זהה), סוף שלצערי הוא לא יכול לספק לי כי הוא לא האדם למשימה המורכבת הזאת, לפחות לא עכשיו.
לא החלטתי עוד מה יהיה הסוף, פשוט התחלתי מההתחלה:
כמו כל שישי בערב התלבטנו לאן לצאת.
כבר אז אין לי כוח לצאת, רק מלראות את המשפט "לאן יוצאים הערב?"... אבל כשאתה בצבא זה קודש לצאת בשישי, אחרת זה מרגיש כאילו לא השקעת בסופ"ש שלך ושאין לך חברים ומה תספר ביום ראשון כשתחזור לצבא?
ההיצע לא מדהים באיזור שלנו: זה מסתכם ברחובות, נ"צ ראשון או ת"א, ובכל מקרה בסוף כל ערב נחוש את אותה אכזבה ריקה של ערב לא מוצלח רווי באלכוהול (וקלוריות) לחינם.
באותה התקופה פיקדתי על קורס בצבא.
כמפקד תמיד יש את הפחד המתמיד מפגישת חניכים בסופ"ש (כמו שהבנתם נכון זה הולך להגיע).
החלטנו לצאת לראשון והאמת שאני חושבת שאני אפילו הצעתי את הבר.
ברגע שנכנסתי קלטתי שראיתי חניך שלי. כמובן. כבר התקדמנו בצעדי ענק לקראת הקורס והאס"ק היה מעבר לפינה ככה שלא הקדשתי לאירוע הזה יותר מידי תשומת לב והסמקתי בנימוס.
מארחת מצומקת הצליחה לדחוק אותנו לפינה על הבר, במקום שלא מותאם לשלוש בנות (מפני שהיו שם רק שני כיסאות כשהגענו), ליד הדיג'יי, שלא היה אחר מבעל המקום שהטעם במוזיקה שלו היה רחוק משלי שנות אור. עם מספיק אלכוהול בדם הרגשתי בנוח להורות לו על השיר הבא, וואללה הבחור זרם.
זאת גם התקופה בה "חזרתי אל השוק".
הייתי במערכת יחסים די כושלת חצי שנה לפני ובדיוק סיימתי להתגבר על הבחור האחרון שלא באמת אהבתי; סיימתי לחפור לחברות שלי, לבכות בלילות, לשלוח הודעות נואשות ב2 בלילה ולהסתכל על השיחה האחרונה שלנו בווצאפ, והכי גרוע - על תמונות שלנו יחד.
וגם איכשהו הייתי בתקופה די ריקה בחיים - מסיימת את הקורס ומשתחררת.
קרקע פורייה סה"כ שהפכה לפורייה יותר כשגמעתי את הבירה הראשונה שלי, ואח"כ את השנייה שקיבלתי במתנה מהחניך שלי. מסתבר שזה קטע.
כמו כל אישה (וגבר) ממוצעת בחנתי את הסחורה מסביב, עד שעיניי נחו על הברמן שלנו.
מה הקטע שהופך בחור שמוזג משקאות למושך יותר? אלה המחשבות שהעסיקו אותי באותו הערב.
הבחור מוזג בירה, לא יותר מזה. אז בגלל שנכנסתי למוד ה"אני בשוק" ובעיקר בגלל שהייתי במוד ה"אני שיכורה כי שתיתי ליטר בירה", התחלתי לפלרטט איתו, והוא ששם לב אליי כי הייתי יד ימינו של הדי ג'יי, זרם.
רק שתבינו שהרגשתי שהוא מאה ליגות מעליי.
לא ברור מי המציא את המונח הזה ולמה חייבים להקביל הכל לספורט, אבל ישר הלכתי לשם.
הוא ברמן אחרי הכל, תחשבו כמה בנות ישבו במקומי וחשבו על אותו הדבר, שתו את אותה הבירה וקיבלו את אותו הצ'ייסר חינם - לפחות 50 אם לא יותר.
זו הפכה למוסכמה בקרב נשים שלברמנים לא מתקרבים, והם לשמחתם זוכים בתיוג הנחשק - "זיין".
למה? כי הוא מוזג משקאות למחייתו בבר אלמוני בראשון לציון ועשה איזה קורס קצרצר שבו הוא למד לערבב לימונדה וטקילה ולקרוא לזה מוחיטו. נו יופי.
מאה ליגות או לא אני הייתי במשחק ומסתבר שגם הוא. נדלקתי.
זכיתי למלוא תשומת הלב ולעידוד מהחברות שאמרו בהתרגשות מהולה בספק: "הוא בדוק בקטע שלך!".
איזו תחושה קסומה זו לגלות שהאדם שחפצת בו חפץ בך גם, או בלשון של היום "שם עליי". קסום לגמרי.
ואכן הוקסמתי כשהוא יצא מאחורי הבר לשבת לידי, חלקנו סיגריה ואפילו דיברנו קצת על החיים.
מסתבר שהוא לא רק פנים, גב, יד אחורית, ויד קדמית יפות... הבחור גם אינטיליגנט ומעבר למה שחשבתי שהוא, והנה הוא קפץ עוד כמה ליגות בסקאלה.
בליגה סוג ד שאני הייתי חברה בה, לדבר עם מישהו בליגה סוג א הרגיש מדהים.
בסוף הערב הוא יצא מהחור שלו וביקש את המספר שלי ואני הדבקתי לו את הנשיקה של חיי והייתי בעננים.
כל הדרך חזרה לא הצלחתי לרדת משם. במיוחד כי הוא כבר שלח לי הודעה, שאם הייתם אי פעם חלק מעולם הדייטים בעידן המודרני אתם יודעים שמדובר באישור מהמעלה הראשונה שהמשיכה והרצון הם לא נחלתי בלבד, הבחור רוצה משהו ואני לא בדיתי הכל בראשי הקודח.
הלוואי שיכולתי לשמור את הרגשה שלי אליו באותו הערב בתוך צנצנת.
הוא היה אפוף מסתורין, מוזג משקאות בתוך בר, עם הפוזה המאצ'ואית הגב הרחב והשרירים, לא רואה אותי ממטר בעולם שנמצא בחוץ.
זה מדהים איך התפיסה שלך משתנה על בן אדם אחרי שאתה מכיר אותו וכמה רושם ראשוני מטעה. אם הייתי שולפת את אותה הצנצנת שלושה חודשים אחרי הייתי צוחקת לעצמי בפרצוף. איזה ליגה א ואיזה ליגה ד בדיוק, זה לא עובד ככה.
מאחורי כל פוזה של בחור עומד נער בן 22 שלא יודע מה הוא רוצה מהחיים שלו.
וככה זה התחיל... בין נער בן 22 שלא יודע מה הוא מחפש, לבין נערה בת 21 שבטוחה שהיא נפלה על מציאת חייה ועל הבחור שימשוך אותה מהר אל עבר ליגה א הנחשקת.
מתכון לאסון מישהו?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Arkenstone