אל תגיד לי אל תיקחי את זה קשה
אל תגיד לי פרופורציות
אתה לא יודע את כובד המטען שאני סוחבת
אל תקטין את הבעיות שלי
אל תבקר את דרך ההתמודדות שלי
כי אלו הדרכים שאני מכירה
וככה אני מתמודדת
ואני כל כך שונאת את זה
בלתי אפשרי לנסות להיות אני בגרסה טובה יותר כשיש כל כך הרבה מה לשפר
אני שונאת להרעיב את עצמי לפגוע בעצמי לשתות ולעשן
שונאת את ההתקפי עצבים, שאני מרותקת למיטה
מיגרנות של בכי, עיניים נפוחות אני מזניחה את הכל
טינופת
מבזבזת עוד יום שיכלתי להנות ממנו , האכזבה מעצמי צורבת בי
נגמרו לי הכוחות להרים את עצמי כל פעם מחדש
אני נשאבת לשם לאט לאט וזה גומר אותי להילחם בזה
אז אני נלחמת
וזה קשה
ואני מוותרת
התקווה נשמטת לי מהידיים, זולגת מבין האצבעות
אני נלחמת כל כך לא להגיע למקום הזה ואני שם שוב
כואב לי המון כואב לי המון כואב
וכבר אין משמעות להכל
אני נחנקת מהייאוש של עצמי
כמה אפשר אחרי שנה וקצת , כמה עוד שנתיים ודיי
ומה אז ?
לא הולך להיות טוב יותר באזרחות אז למה בדיוק אני מצפה
אני אעמוד שם בזמן שהחיים שלי ילכו וידרדרו יותר ויותר
הרי אני אסבול בכל מקום
בשביל מה בשביל מה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Freedom .