אני לא אוהבת אותו .. 

לקח לי שנתיים להבין את זה, ומעט חיבה כדי לזכור. 

נפגשנו לבד, אמרתי לו הכל, שפכתי את ליבי .. דברנו מעט, הוא היה די חמור אבל חמור חמוד, התכרבלנו איזה חצי שעה בלי לדבר ... ואז, הבנתי. אני לא אוהבת אותו. 

אני פשוט נאחזת בעבר .. קשה לי לעזוב דבר מוכר. גם אז לא אהבתי אותו, כמו שאמרתי. 

פשוט הייתי חייבת את התשומת לב שלו, כמו שתמיד יש לי.

אני בן אדם שחייב את אספקת התשומת לב שלו, את האהבה הזו. 

היו לי מלא מקרים שבהן היו בנים שרציתי שיאהבו אותי, וכל כך רדפתי אחרי זה, וכל כך רציתי שקרבתם ובשיחה איתם, שהייתי בטוחה שאני מאוהבת בהם נואשות, או שיש לי קראש ענקי עליהם, או לא יודעת מה .. 

הבעיה היא שאני לא יכולה להבדיל, כנראה מעולם לא הייתי באמת מאוהבת. 

תמיד אומרים שכשאוהבים, יודעים. אבל מה עם הפעמים לפני ? 

הפעמים בהן אתה בטוח שכן, אבל מתנדנד .. 

זה מוזר. 

החוסר ידיעה הזה.