היי בננות , אני ישמח אם קודם תקראו את ההודעה לפני שתקפצו לקרוא את הפרק החדש :)
תראו ... יש משהו שמציק לי לפעמים בסיפורים שאני כותבת . זה שאנשים לוקחים את הסיפורים שלי ומעתיקים אותם לכל מיני אתרים שלהם :\
אני עכשיו מבקשת אישית מראש, לא שאני באמת יעשה בדיקות חס וחלילה , אתן כלכן מדהימות והכל מכוונות טהורות אני בטוחה במיליון אחוז !! אבל אם תוכלו לכבד את הבקשה שלי , נא לא לקחת מפה סיפורים זה לקריאתכן החופשית בלבד. תודה רבה :)
דבר שני , קורה שאני מתעכבת בלעלות לכן פרקים חדשים,יש לי הרבה לחץ אבל אני מנסה למצוא את הזמן. קצת קשה אבל אתן כלכך מתעניינות שאני לא מסוגלת להשאיר אותכן בכזה מתח.היו לי הרבה הפרעות כדי לכתוב את הפרק הזה , אפילו מידי אבל בכל מקרה התעקשתי לכתוב אותו מוקדם ככל שאני יכולה .
דבר שלישי ואחרון נראה לי , גם אם יש פרקים שאתן מתאכזבות מהן ואתן ממש עצובות והכל . זה הסיפור :\ לפעמים עליות לפעמים ירידות... מקווה שאתן לא שבורות מידי כמו שזה נשמע בתגובות.
עכשיו אתן יכולות בכיף לגשת לקריאה :)
כמו בבקשה אישית של מישהי , השיר יהיה בהתחלה .
"זה משגע אותי שהיא ככה נצמדת אליו ..." ג'ק אמר.
"זה או אליו או אל רייצ'ל . איך אתה מעדיף ?" ג'ון נתן לו כאילו את הבחירה.
"אליי ..." ג'ק ענה.
"מצטער , זה לא אחת מהאופציות , חוץ מזה למה כזה רע לך כשהוא מצליח לעודד אותה ?!" ג'ון שאל.
"כי היא תשכח ממני ותהיה איתו , אני לא עיוור . תמיד היא הייתה צוחקת איתו. מתישהו היא תהיה איתו ותשאיר אותי תקוע באמצע" הוא אמר.
"אוחח בן אדם אתה כזה לחוץ . תרגע קצת , היא תמיד צוחקת איתו בתור ידיד , עובדה שזה כל מה שהם עושים - צוחקים . אם הם היו בוכים או רבים היה משהו ביניהם" ג'ון הסביר.
"אני יודע , אני יודע . אבל אתה יודע מה זה שבוע שלם להיות ככה ?! אני משתגע ! ועוד השבוע שהיא לא הייתה פה בכלל" הוא הניח את הראש על השולחן ."בלי שום החלפת מילה..." הוא מלמל.
סד הגיע "מה זה החדר מתים הזה ?!" הוא התיישב על השולחן.
"אפשר להתחלף איתך ליום אחד ?" ג'ק אמר.
"על מה אתה מדבר ?"
"לא חשוב " הוא החזיר את ראשו לשולחן.מביט בהיילי וליאו.
לרגע המבטים שלהם הצטלבו,הוא רצה שכל העולם יקפא והרגע הזה ישאר.
החיוך שהיה על פנייה נמחה ובמקומו בא מבט אחר. חבל שאז קפצה לשולחן של היילי יסמין והפסיקה את הרגע.
הוא רטט במקום ועכשיו באמת שהתבלבל.
אני לא יכול !! הוא רצה לצעוק אבל קבר הכל בפנים הוא הרגיש כאילו נתנו לו אגרוף לבטן. כאב לו הריחוק.
"תרגע אחי , שחרר אותה אל תסבך" סד אמר וכנראה שבכל מקרה ידע על מה נושא השיחה
"אז היום נעבוד על הסיפור 'רומיאו ויוליה' , אני בטוחה שרובכם מכירים אותו" אמרה המורה למשחק והסתובבה בין הילדים כדי לחלק את הדפים.
"אני צריכה שני מתנדבים" היא אמרה.
הצבעתי , לפתע ראיתי את ג'ק מבעד לכמה ילדים מצביע באדישות . מיד הורדתי את ידי.
"היילי בואי" המורה אמרה. "רגע , הצבעת , נכון ?" היא לרגע התבלבלה.
"אני ? אממ אני ..." לא ידעתי מה לומר . "כן" לבסוף הודתי והתקדמתי לעבר הבמה.
"וג'ק" היא כאילו קראה את פחד מחשבותיי.
ג'ק נראה פתאום אדיש כזה , אני פחדתי שאולי הוא כאילו התגבר ועבר או לא יודעת מה . זה פשוט יצר בי פחד גדול.
"אני צריכה ללכת לשירותים אמרתי.
"דווקא עכשיו ?" המורה שאלה בתמיהה.
"סליחה..."מלמלתי וסללתי את דרכי אל מחוץ לחדר.
חיכתי כחמש דקות מאחוריי הדלת.
לפתע נפתחה הדלת "המורה קוראת לך" אמרה מיגן.
"אני נכנסת עוד דקה" אמרתי.
"אוקיי..." היא הרימה את ענייה 'מפוצצות' השחור ופוצצה את הבלון שבפיה.
האדישות שלה הזכירה לי שוב את ג'ק וזה קצת הלחיץ. אצלה האדישות טבעית ורגילה ,זה האופי שלה אבל זה לא ג'ק !
נכנסתי לכיתה "יופי , חיכנו לך..." המורה אמרה.
"אהה , לא נתת למישהי אחרת להציג ?" התאכזבתי.
"לא , בואי בבקשה תעלי ותעשו את הקטע"
נשמתי עמוק עליתי על הבמה והבטתי בדף.
"יוליה ?" ג'ק חיכה את רומיאו.
תמיד שנאתי רגשיות גוברת אבל בתוך המשחק אני מרשה לעצמי הכל.
"יוליה , את באה ?" ג'ק קרא מתוך הדף.
"אתה בטוח שלא יראו אותנו ?" קראתי גם אני והרגשתי מוזר על המצב.
"אל תדאגי " הוא אמר והתקרב . הלב שלי דפק בקצב מהיר.
"אבל זה מסובך" נרתעתי.
"שום דבר לא מסובך בשביל שנינו..." הוא המשיך להתקרב כאילו שם לב לבד לזה שאני מתרחקת.
מאדיש הוא הפך ממש לרומיאו , אני יודעת שהוא יודע לשחק ממש טוב אבל הרגשתי מבובלבלת בין המשחק לבין המציאות. האם באמת שום דבר לא יכול להיות מסובך בשביל שנינו ? אתה מאמין בזה ?
"אולי נברח למקום אחר ? ההורים לא יצטרכו לדעת כלום" זה הזכיר לי כלכך את הרגע לפני שעזבתי לישראל והצעתי שאני אגור אצלו והוא אמר שזה לא יכול לקרות ואני יודעת את זה.
"אני אוהב אותך , ואני לא יוותר עליך את יודעת את זה,נוכל לאהוב ברגעים היחידים שאנחנו ביחד..."
"למה זה כזה מסובך ?"
"כי אם זה לא היה כזה מסובך זו לא הייתה אהבה ... " שתקתי והמילים נגעו לי ללב.
"אמא שלי לא תתן לנו להיות יחד" אמרתי ובלעתי את רוקי . "ואבא שלי בכלל..." מילמלתי.
"גם מרחוק אני איתך..." הוא אמר. "אני מסתכל עלייך מרחוק ורוצה שתהיי רק לידיי , אני נהיה חולה כשאת לא לידי.הם לא יכולים לקחת לי את הסיבה שלי לחיות" הוא אמר ולרגע נשמעה בו טיפת אמינות שמיד ניסתי לבטל.
"א..." לא הצלחתי להוציא את המילים. המורה הסתכלה עליי כמצפה ממני להגיד את המשפט הבא אבל באמת שהיה לי קשה .
הרגשתי חץ בלב , הקטע להצגה ממש השקיף אותנו וזה הפחיד אותי . שתקתי והתיישבתי על מדרגות הבמה. דמעות מעצבנות זלגו מבלי שרציתי.
לא הייתי מסוגלת להסתכל מסביב לראות מה התגובות , לא רציתי שיבחינו בפניי הבוכיות למרות שידעתי שהם כבר ידעו שאני בוכה.
פחדתי להסתכל למורה או לג'ק בעיניים. הרכנתי את הראש.
ג'ק בא לרדת מהבמה , פחדתי , ידעתי שבטח אכזבתי אותו ואת המורה...
לפתע הרגשתי זרועות חמות עוטפות אותי. "אני מצטער" הוא לחש בשקט בשקט מבעד לשערי.
"ואווו ! ככה , בדיוק על זה אני מדברת !" המורה מחאה כפיים ונשמעה שמחה.
הוא הרפה ממני לאט כי לא רצה לגרום לחשד , הרגשתי אותו מתרחק וכאב לי.
"שיחקתם יפה מאוד !" המורה שוכנעה שזהו היה משחק . "קיבלתם את התפקיד ..." היא אמרה.
"איזה תפקיד ?" אחד הילדים שאל.
"הם יציגו את רומיאו ויוליה שנציג על הבמות הגדולות מול הנשיא בעוד שלוש חודשים" היא אמרה והשאירה את כולם משותקים.
"כדור הארץ להיילי ..." אמא ניפפה מול עיניי את ידה.
"אמרת משהו ?" הרמתי את עיניי מהצלחת שבה שיחקתי במקרוני הארוך שהחל להתקרר.
"תאכלי " היא אמרה.
"כן הכנתי שיעורים..."עניתי.
"מה?" היא לא הבינה.
"אה ?" הרמתי את הראש.
"היילי , מה קורה לך ?" היא שאלה.
"רצית שאני יאכל ..." התחלתי לאכול . כל דבר שיחסום למילותיי את הדרך החוצה.
"אמממ אוקיי..." היא נשמעה מבולבלת.
"אני הולכת ללמד אצלכם"
התחלתי להשתעל ולהחנק מהאוכל. "מ..מה ?" שתיתי מים.
"תרגעי , רק ליום אחד...אני אחליף מורה למתמטיקה" היא אמרה.
"בתנאי שאני יתן לך פנקס שאומר איזה פאדיחות לא לעשות לי"
"מצטערת , אני אמא שלך התפקיד שלי הוא להביך אותך ..." היא חייכה וקמה לפנות את הצלחת שלה.
קמתי גם אני לפנות את שלי שבכל מקרה הייתה מלאה.
"אני יכולה ללכת לנטלי לעשות שיעורים ? התקשתי באנגלית" שאלתי.
"חשבתי שאמרת שסיימת שיעורים ..." היא הסתבובה מהמדיח.
"אני ? מתי ?"
"כן את יכולה ללכת , את נשמעת לי מבולבלת היום באמת כדאי שתצאי קצת"
"אוקיי...תודה" אמרתי ועליתי להתקשר לנטלי.
"כן כן ברור , בואי אני מחכה" נטלי אמרה בפלאפון.
הלכתי לכיוון הבית של נטלי,ובדרך ראיתי את רייצ'ל.
"היי" היא אמרה.
לא השבתי , רק המשכתי להתקדם ...
"היי אמרתי " היא חזרה.
"היי לא אמרתי " השבתי והמשכתי בדרכי.
"היילי חכי רגע " היא הלכה אחריי.
שוב לא התייחסתי . לא היה לי כוח למריבות והמשכתי בדרכי לנטלי.
"אני יכולה לעזור לך ולג'ק" היא אמרה ועצרתי.
"את לא " קבעתי.
"אני הצלחתי להזיז אותך מניו יורק לישראל ובחזרה . חמודה , את לא יודעת למה אני מסוגלת ..." היא הזכירה לי איזה שטן מהלך היא ורק גרמה לי פחות לסמוך עלייה.
"זה לא ממש מעודד. תראי .. לא תיכננתי לראות אותך בדרך אני רק רוצה ללכת אל נטלי בלי כל מיני רעיונות שיקפצו לך בראש . שיהיה לך יום טוב" אמרתי בקרירות.
"למה כבר אף אחד לא סומך עליי ?" היא התעצבנה.
"תחשבי לבד ..." אמרתי והתקדמתי בצעדים גדולים יותר בזמן שהיא נשארה מאחור.
"היילי ! , מה קורה איתך ?!" נטלי התייאשה והניחה את העיפרון.
"סליחה . דברים של הזמן האחרון ... ננסה שוב" אמרתי וניסתי שוב לקרוא את הסיפור מתוך הספר.לפתע נקלעתי למילה שלא הצלחתי לקרוא וקצת גמגמתי.
"לפני רגע אמרתי לך איך אומרים את זה" היא העירה לי.
"אני יודעת.." הודתי.
"שפכי" היא אמרה וסגרה את הספר.
"לא , עזבי..." באתי לפתוח אותו בחזרה אך היא חטפה אותו לפניי והביטה בי מחכה.
"זה פשוט ש..." לא ידעתי איך להסביר והצטמקתי בתוכי.
"ג'ון אני לא יכול." ג'ק אמר .
"תנסה אתה יכול" ג'ון ניסה להחדיר בו מוטיבציה.
"אחי אני נשבע לך ניסתי הכל . עמדתי בצד בשקט , שיחקתי את האדיש ... כלום לא מצליח לי" הוא התייאש
"היי היי ! שלא תעז להתייאש לי..מה קרה בחוג שאתה באת לי עם אנרגיות כאלה ?" הוא התעניין.
"אני והיילי הצגנו משהו" ג'ק הסביר לו.
"הצגתם מה ? החווה של דוד משה ? מה ?" הוא ניסה להשיג עוד קצת מידע.
"רומיאו ויוליה" הוא זרק.
"הופה...." ג'ון חייך.
"אתה לא מועיל לי במיוחד עכשיו" ג'ק השתיק אותו.
"סליחה ..."הוא התנצל "נו ומה קרה?"
"נכון שסיכמנו שאני אנסה לשחק אותה אדיש כדי לא לפגוע בה שוב ולסבך ?" הוא הזכיר.
"נכון..." ג'ון אישר.
"אז כנראה שזה רק פגע בה. אמרתי לך היא לא כמו שאר הבנות וזה לא גרם לה ללכת למישהו אחר."
"לא תיכננו שהיא תלך למישהו אחר ..." ג'ון דייק.
"אני תכננתי" ג'ק הסביר.
"על מה אתה מדבר ?!" הוא לגם מפחית הקולה שהייתה בידו.
"אני לא יכול לתקוע אותה איתי . היא רק מבזבזת את עצמה עליי. אני לא שווה אותה . הרסתי לה מידי" הוא אמר בעצב.
"בנאדם תגיד לי אתה דפוק ?!!" ג'ון קפץ.
"מה זה משנה .. בכל מקרה זה רק גרם לה להפגע . היא בכתה ... לא יכולתי לראות שהיא בוכה בגללי."
"מה עשית ?"
"הרסתי את כל ההצגה" ג'ק אמר.
"הצגה של רומיאו ויוליה או ההצגה שניסת לשחק אותה שהכל בסדר ביניכם ?" ג'ון התבלבל.
"מה זה משנה ? הרסתי את שניהם ,הרי אנחנו יודעים שלא הכל בסדר ...."
"היי דמי ... את באה ?"
"כן אני רק מרימה דקה את הדברים"
חיכתי לדמי כדי שתוכל להרים את ספר המתמטיקה ושנלך יחד לכיתת האם שלנו.
"בואי" היא אמרה והתקדמנו לעבר הכיתה.
הצצתי מבעד לדלת כדי לבדוק אם מהכיתה שלנו שוחררו הילדים.
"אמא שלי צריכה ללמד פה היום" אמרתי לדמי.
"אין מצב !" היא קראה.
"אני משחררת אותכם מוקדם לא כדי שתפריעו לכיתות אחרות" עברה המורה שלנו למתמטיקה והעירה לדמי על צרחתה.
"סליחה , נהיה בשקט" אמרתי וסימנתי לדמי להנמיך את קולה.
"אדיר..." היא לחשה.
אמא לא הייתה בכיתה היא כנראה הלכה להביא דפים או משהו.
"הנה אמא שלך" דמי אמרה.
"כן אני יודעת..." ראיתי אותה עולה במדרגות לעבר הכיתה. נכנסנו שתינו לכיתה סמוכה ריקה כדי לחכות שהם יגמרו את השיעור.
"היילי..."שמעתי קול לא מוכר כלכך.
יצאתי מהכיתה עם דמי.
"כן?" שאלתי ילדה עם שיער בלונידי ארוך וחלק.
"למה את לא נכנסת ?" היא שאלה . היא הייתה קצת מוכרת לי מאיפה שהוא.
"השיעור נגמר?" שאלתי.
"כן"היא אמרה וחיכתה שאני יכנס.
נכנסתי לכיתה וראיתי את אמא מסבירה למישהי משהו בדפים.
"השיעור אבל לא נגמר..." אמרתי לאותה הילדה.
"מה אכפת לך. זאת אמא שלך היא לא תעשה לך כלום , נכון ?" היא חייכה.
"אל תקשיבי לתמר , היא סתם רוצה שתכנסי ואז יהיה בלאגן.פשוט צאי" היא אמרה.
על מה היא מדברת ? לא הבנתי ...
"בואי" דמי משכה אותי אל מחוץ לכיתה.
איזה מפגרת אני ... נו זאת תמר , תמי ... הילדה הזאת שראיתי מסתובבת הרבה עם רייצ'ל,נו זאתי שהייתי איתה בחדר .
עכשיו הבנתי מה היא רצתה. היא התגרתה בי וניסתה לתת לי להרגיש כאילו יש לי פרוטקציות ואני מפונקת או משהו , היא רצתה שאני יכנס ולגרום לאמא שלי להיות חייבת לצעוק עליי או להעיף אותי החוצה.
אבל למה רייצ'ל אמרה לי לצאת ? הרי זאת חברה שלה , למה שרייצ'ל תרצה בטובתי ?!
התעלמתי ממה שקרה הרגע וחיכתי שאמא תשחרר את הכיתה .
ראיתי את ג'ק יוצא מהכיתה באתי לפנות אליו ולשאול אותו בצחוק איך אמא שלי הייתה.
נגעתי בכתפו בזמן שהוא צחק עם כמה ילדים אבל אז נזכרתי...
הוא הסתובב ונראה די המום לראות אותי פונה אליו,הייתי חייבת להחלץ מזה איך שהוא.
"אאא..." לא ידעתי מה לומר. "סליחה , חשבתי שאתה מישהו אחר" אמרתי וראיתי את הפרצוף ההמום שלו נראה המום הרבה יותר.
זה באמת הרגיש מוזר. אני רגילה לצחוק איתו בזמן שהוא פתאום שוכח מכל הסביבה וממי שהתחיל לדבר איתו לפניי רגע.אבל הפעם אני פניתי אליו ואז עשיתי ממש כאילו אני לא מכירה אותו,זה היה נראה לו מוזר וראיתי את זה בפנים שלו,הוא נראה קצת נעלב אפילו.
נגעתי טיפה בשערי כדי להחלץ מהמצב הלא נעים ומיד סללתי את דרכי בין עשרות הילדים אל המדרגות המובילות למסדרונות,הוא נשאר המום מאחור...
"היי , זו לא הילדה ש..." אחד משלושת הילדים שג'ק לא הכיר והתחיל לשוחח איתם בא לומר.
"כן" ג'ק אמר ועינייו לא משו מהמדרגות בהם ירדה היילי.
"אז בקיצור נשמח אם תעשה את זה" אחד מהם אמר.
"כן , רגע . על מה דיברנו ?" ג'ק חזר אליהם וניסה לשכוח ממה שקרה הרגע.
"שאתה תפרסם את ההזמנה של המסיבה בפייסבוק" הם הסבירו.
"עדיין לא הבנתי למה אני,אין לכם פייסבוק?" הוא לא הבין.
"פשוט שכל הבית ספר מכיר אותך והכל אז כשיראו שאתה פירסמת בטח כולם יבואו" הילד בעל העיניים הירוקות והשיער המתולתל הסביר את המטרה.
"טוב , בסדר" ג'ק הסכים.
"תודה גבר" אחד מהם לחץ את ידו חזק.
"בכיף.." הוא מלמל .
"מה רייצ'ל עושה שם לבד ?"סד שאל את ג'ון בזמן שהם ישבו בשולחן בחדר האוכל.
"מה לך אכפת ? עזוב אותה" ג'ון אמר והמשיך לנסות לעשות מגדל מכוסות.
"מי זה שם ?" הוא שאל את ג'ון.
ג'ון הרים את עינייו."עוד אחד שמתחיל איתה..." הוא התעלם והמשיך בעיסוקו.
סד ראה את רייצ'ל מנסה להתרחק מאותו הנער עם הקוקו בזמן שהוא נדבק אלייה.
הוא קם לעבר השולחן.
"היי , עוף מפה" הוא אמר לאותו אחד.
"חח למה מי אתה ?" הנער בעל מכנסי הג'ינס הקרועים מידי התקרב אליו באומץ.
"מישהו שלא כדאי לך לעצבן אותו" סד קבע.
"סד , מה אתה עושה ?" רייצ'ל נבהלה שהוא יחטוף כהוגן.
היא לעומתו כן הכירה את הילד.
"חח מרגיש גבר להציל בחורה זרוקה , אה ?" הנער ליגלג.
"היי , שמור ת'פה שלך !" סד הרים את קולו.
"התעסקת עם האדם הלא נכון..." אותו הילד הנחית על פרצופו אגרוף כהוגן.
"סד !" קם ג'ון אליהם.
סד קם מיד על הרגליים.
"אל תתערב ג'וני , תן לחבר שלך להתמודד לבד" הנער צחק .
"תפסיק כבר !" רייצ'ל הרימה את קולה.
"את תשתקי." הוא אמר .
"אמרתי לך לא לדבר אלייה ככה .." סד התחיל להתעמת עם הילד.
כל הילדים עמדו מסביבם , הבנים חיממו והבנות עמדו המומות.
ג'ון ניסה להכנס לעזור לסד אבל הוא צרח עליו "ג'ון אל תתערב" ודחף אותו מחוץ לעיניין.
היילי נכנסה המומה ומבולבלת. " מה הולך פה ?!" היא רצה אל ג'ון.
"הדביל הזה מפוצץ את סד" הוא אמר בלחץ.
"תעזור לו!" היא נלחצה לראות את בן הדודה שלה חוטף מכות רציניות.
"אני מנסה אבל המפגר הזה דוחף אותי החוצה !" הוא הסביר.
היילי לא חשבה פעמיים . היא רצה מהר בכל בית הספר.
עד שהיא ראתה את ג'ק עומד בחצר.
"ג'ק !" היא קראה ורצה אליו , מוציאה חצאי מילים בגלל התנשפותה. "תעזור ו..." היא נשמה במהירות "סד הוא" היא שוב נשמה .
"היילי אני לא מבין אותך. תרגעי רגע תנשמי." הוא ניסה להרגיע אותה ונלחץ בעצמו מקצב הדיבור שלה.
היא ניסתה להסדיר את הנשימות שלה.
בסופו של דבר היא אמרה "איזה ילד ענק מפוצץ את סד מכות".
"מה ?!" הוא התחיל לרוץ לחדר האוכל.
ג'ק נדחף לתוך המעגל , תפס את אותו הילד מאחורה והפיל אותו לרצפה.
"אמרתי לכם לא להתערב !" סד התעצבן.
"חבל ילד , הפנים שלך יפות אחריי שתתעסק איתי הבנות לא ימשיכו לרוץ אחרייך" הילד קם מהרצפה ופנה אל ג'ק.
"חבל ילד , הקוקו שלך ארוך אחריי שתתעסק איתי לא יהיה לשמפו שלך עבודה..." ג'ק החזיר לו.
"כבר נראה ..." הוא נצמד אליו באיום , ג'ק כרגיל היה עם פתיל קצר ולא חיכה שהוא יכה ראשון הוא מיד התנפל עליו.
הם רבו והפעם ג'ק היה זה שניסה להעיף את סד מחוץ לקטטה,ג'ק הערים על אותו הנער וחבט בו כמו בשק . אף אחד לא ציפה שג'ק יהיה מספיק עצבני כדי להתקוטט עם הבריון הזה.
היה רעש וצעקות וברגע צעקה אחת השתיקה את של כולם ... "מה קורה פה ?!?!" צרח המנהל וכולם שתקו...
"אני מצטערת שזה קרה . לא היית צריך להתערב..." רייצ'ל ישבה ליד המיטה של סד בחדר האחות כשאפו מדמם וכולו שריטות.
"נההה בקטנה..." הוא ניסה להשמע נועז.
"בטח בגלל הדביל הזה המנהל יסבך אותך" היא אמרה והפתיעה אותה בדאגה שלה.
"זה בסדר , אני גם ככה מסובך" הוא ניסה לשכנע והיא חייכה.
הייתה שתיקה של דקה ביניהם עד שנפתחה הדלת.
"אחי , אתה נושם ?" ג'ון נכנס ואחרייו ג'ק.
כרייצ'ל ראתה שג'ק נכנס היא הרכינה את מבטה. היא ידעה שעכשיו הוא באמת לא יסמוך עלייה יותר אחריי מה שקרה בגללה.
"למה בכלל זה קרה ?" ג'ק נכנס וסגר אחריו את הדלת.
כולם שתקו.
"מה יש לכם , למה אתם שותקים ?" הוא הוריד את הג'קט מבלי להסתכל עליהם.
"בגללי..."רייצ'ל מילמלה כמעט בבכי אבל הכריחה את עצמה לשמור את זה בפנים.
ג'ק שתק לכמה שניות כששם לב לנוכחות של רייצ'ל ליד המיטה של סד.
"עזוב , סיפור ארוך.אני אסביר לך אחר כך" סד ניסה לפר את הרגע המביך.
"נראה לי אני אלך עכשיו..." היא קמה מבלי להסתכל בפניהם."תרגיש טוב" הוא אמרה וסגרה אחרייה את הדלת.
השלושה שתקו.
"קיצר ריתוק לשבוע . לא יותר מזה ..." ג'ון הראשון שדיבר.
"מה?" שניהם לא הבינו.
"אני מסביר לסד שזה כל מה שחטפנו" הוא הסביר.
"פחח בטח , כל מה שאתה חטפת ..." צחק סד ונגע באפו .
שלושתם גיחחו .
"חבל ילד יש לך פנים יפות..." ג'ק חיכה את קולו של הילד.
"אני הייתי מוכן לחטוף מכות בשביל מחמאה כזאת ." ג'ון אמר.
ג'ק צחק וטפח לחברו הטוב ביותר על כתפו "אמרו לך פעם שאתה חכם ?"
"כן" ג'ון ענה.
"אז אל תאמין להם ..." סד אמר .
"שקט שקט י'פצוע " ג'ון צחק ותפס לעצמו כיסא.
יצאתי משיעור מדעים לפתוח את הלוקר ולקחת את הספרים לשיעור הבא חלפו לידי כמה ילדים אבל אז שמתי לב לג'ק.
"ג'ק" הפניתי את תשומת ליבו אליי.
הוא הסתובב אליי.
"רציתי לומר תודה שעזרת לסד..." אמרתי לו.
"אין פה סוכנים שירו בי אם אני אדבר איתך ?" הוא שאל.
חייכתי "לא אין" נשקתי לו על הלחי.
הוא פתח את עינייו לרווחה חייך המום. ידעתי שזה לא אני אבל זה פשוט קרה.
חזרתי לסגור את הלוקר וברגע שהסתובבתי שוב לכיוונו כדי ללכת הוא אחז בידי והצמיד אותי אליו.
,במהירות בלי ששמתי לב למה שקורה פה בכלל הוא החל לנשק אותי ואני בתוכי צחקתי ניחשתי לבד שהוא לא יעמוד בזה שדיברנו סוף סוף אחריי כל כך הרבה זמן.
התגעגעתי לשפתיים האלה , הרבה זמן שרציתי שזה שוב יקרה ...
התנתקנו לאט מהנשיקה והפנים שלנו היו צמודים וקרובים מאוד.
"את באמת חושבת שאני יתן לך ככה ללכת ?" הוא אמר .
נשכתי את שפתיי והנהנתי בראשי לשלילה .
"שיגידו מה שהם רוצים , נמאס לי להיות רחוק מיוליה שלי ..." הוא נשק קרוב לצווארי.
חייכתי ... יוליה ,אה ?...
היי נסיכות :)
מה נשמע ?
קודם כל סליחה ענקיתענקיתענקית שהעלתי את הפרק באיחור רציני ... היה לי בלאגן רציני מכל כיוון שאתן לא רוצות אפילו לדעת , תאמינו לי שהצטערתי יותר מכן :\
אבל לא נורא , העיקר הצלחתי לכתוב לכן אחריי הכל את הפרק החדש .
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ללא גבולות דימיון