נוסטלגיה זה שם גדול ליופי גדול.

המירוץ הזה מוציא אותי מדעתי, משגע אותי,

לפעמים אני מרגישה כאילו נחתתי בעולם הזה בטעות, אף פעם לא מצליחה לקלוט את החוקים הברורים ביותר בלי לחשוב מעבר

לפעמים אני מרגישה אחרת, ממש אחרת, כאילו נולדתי שוב זה עתה עם אישיות חדשה וללא כל שביב זיכרון מהרגע הקודם.

לפעמים האנשים הכי קרובים אליי בעולם, שמכירים אותי מאז שנולדתי  נראים לי כמו תפאורה, משחקים את התפקיד שלהם מבלי לשים לב,

לפעמים אני מרגישה בעצמי תפאורה, סתם עוד חלק מגלגל גדול שצריך להמשיך להתנהל...

"אני לא יודעת, אני צריכה לחשוב על זה" עניתי לו כשניסה להסביר לי בנושא כאשר הוא מגביל אותי לדבר בעיניינים קרובים יותר.

"רואים שאת חושבת" הוא אמר בהערכה וגרם לי לכעוס על עצמי שוב.