הרבה מידי זמן לא כתבתי פה..הייתי עסוקה בכל כך הרבה דברים,שקעתי בכל כך הרבה עצב שלא היה לי מפלט כלשהו,אפילו פה התקשיתי לכתוב.
אז מה חדש אצלי?
יש לי חבר,די מתוסבך האמת.התחלנו כידידים,המשיך כאחים ממש קרובים,עד שהוא התחיל לאהוב אותי.ואני הרגשתי אליו משהו.הוא אהב אותי בטירוף והוא היה הבן אדם הכי קרוב אליי,ואז נהיינו ביחד,ובאמת התקופה הכי טובה שחוויתי. אז מה הבעיה אתם שואלים?
שהתבלבלתי ברגשות שלי,הייתי עיוורת,התבלבלתי בין הרגל לבן אדם הכי קרוב אליי שהיייתי רגילה לדבר איתו 24/7,הייתי רגילה לצחוקים שלנו,לבדיחות שלנו,לאהבה שלו,להודעות שלו,לאיך שהוא אהב אותי...והייתי עיוורת.לא הבנתי שאני לא באמת אוהבת אותו.ועכשיו אני סובלת,ביני לבין עצמי,משקרת לו ולי ביחד..בהודעות של "אני אוהבת אותך" כשהן בלתי נמנעות בשיחה איתו.
אני שבורה מבפנים...אני ממש בשיא הסכסוך עם ההורים שלי,ואמא שלי פשוט וואו,אין מילה אחרת לתאר אותה. היא השטן שנברא מחדש,היא משפיעה עליי נפשית ופיזית יש לי כמעט אחרי כל שיחה איתה לחץ מטורף בחזה,קשיים בנשימה,רעידות ביידים.והם עיוורים,הם לא רואים אותי בכלל.
אין לי כוח לספר על זה אפילו.
אין לי כוח לעצמי,אין לי כוח אליהם,אין לי כוח אליו,אין לי כוח לנשום.
למישהו יש שיטה להתעורר עוד יומיים שלוש ככה בלי זיכרון בכלל?
התנגשות חזיתית ברכב איתי תתקבל בברכה,או שאני אנקוט כבר באמצעים אחרים לבד.
מקווה להיות פה כדי לכתוב עוד,
מ'.
כינוי:
m(a)y life
בבלוג זה
בכל הבלוגים
