it’s my life...

איכשהו, אני תמיד מקווה. מצפה. דואגת. מקווה שוב.

ואיכשהו, תיד אני מתאכזבת.

ת-מ-י-ד.

אז לא, התקוותשלי כן מבוססות קצת לפעמים.

לפעמים בלי כוונה, חברות שלי גם מציגות דברים כאלה כאופציה.

ואני מאמינה.

נסחפת לציפיות חסרות הסיכוי האלה.

ואז אני מבטיחה להפסיק.

ואני פשוט לא מפזיקה.

ובא לי להישאב לתוך חור שחור ענקי ולא לחזור.