להיות אימא

מחר יהיה יום גורלי בחיי, אחרי בדיקת האולטרסנד ובדיקות המעבדה, אדע אם הביוץ שלי תקין, ומוכן לשלב הבא. ההזרעה. 

אם לא יהיה פחות מידי זקיקים או יותר מידי- אז יש סיכוי לריבוי עוברים- ולא האעשה את ההזרעה. 

אם הכל יהיה תקין, מחר בערב אזריק לעצמי בצד הפופיק את הזריקה שיושבת במקרר כבר כמה ימים, ואז. גאד אז.. אלך בבוקר למחרת לאסף הרופא ויפגוש את אבא ילדי בפעם הראשונה- טוב לא באמת אפגוש אותו, אראה נוזל שיצא ממנו, הכי קרוב למשהו שגם הוא ראה לפני, חלק ממנו יחשף לפני, שלום אב ילדי, זאת אני, בחרתי אותך מהקטלוג בין הרבה גברים משובחים, אתה הנבחר, תיכנס ותעשה את עבודה.

אז הזרע שלו יצטרך לעבוד קשה ויכול להיות שזה יהיה היום המאושר בחיי. 

אבל יכול להיות שעד שאגיע לאיזה מסקנה לגבי אותו יום, אני ירגיש במשך שעות ארוכות אדרלין מטורף, ולא יוכל לשבת לאכול לישון או לחשוב בהגיון, מהצפייה.. מהתרגשות.. מהגשמות חלום.. שתכף מתקדם אל תחיתו..

אני חושבת ששום דבר לא באמת יתאר את היצר האימאי שלי.

אני עובדת עם ילדים במשרה מלאה כבר המון שנים מהילדות שלי, אני חולקת את היומיום שלי עם ילדים באופן קבוע.

אני לא גננת מוסמכת אבל אני חושבת שאני לא היחידה שתחשוב שאינ יותר "גננת" מרב הגננות.

אני בת 24 וחצי וכבר בחרתי זרע ובקרוב אעשה את ההזרעה הראשונה שלי.

כשהתחלתי לחשוב בעצם למה לא? "למה לא" להביא ילדים לעולם מעכשיו..?

אני יודעת שאבא לא יהיה להם. אני לסבית, וזוגיות תגיע, אני לא הולכת לגדל את הילדים שלי לשארית חיי ללא בת זוג, מה שאומר  שלא אגדל אותם לבד, כנראה עם ילדיה של בת זוגי.. שתגיע..

הא.. וכמובן.. תינוקות עולים המון, המון כסף. יש לי אותו. את הכסף המבוקש.

תמיכה? הורים, חברים, והזמן יוכיח את עצמו. 

אני מחכה לרגע שהתינוק יהיה בידיים שלי ואני אדבר אליו בקול שקט ויגיד לו, אני אוהבת אותך, כבר המון זמן.

בקרוב אימא.