מכירים את הארץ הזאת? הארץ שבה הכל מושלם. שאנחנו הכי מוצלחים, חכמים, יפים, אהובים, מחוזרים, סקסיים, נוצצים, מאושרים ועוד ועוד. פעם חשבתי שאני אגיע לארץ הזאת רק כשאני אהיה רזה. היום אני יודעת שהארץ הזאת לא קיימת. היא קיימת רק בראש שלנו. וחבל על כל הזמן הזה שאנחנו מבזבזים בניסיון לחכות לאושר שיגיע, בנסיון לתלות אותו במשהו מסויים. בהמתנה כה ארוכה למשהו שלא קיים.

סתם עוברות בי מחשבות פילוסופיות-מלנכוליות משהו….הנה שיר שכתבתי לפני שנה בערך, סתם נזכרתי בו פתאום… לילה טוב.

אני רוצה

אני רוצה לקחת אותך

לארמון שלי

(ליד השמיים)

ולהאכיל אותך אפרסקים

או אהבה

לרחף איתך על החול החם

ולרקוד על הגלים

או לטבוע בתוך

הר של קינמון

שנשיר את הים

הגשם

כפות הרגלים

שלי

או שלך

השפתיים

של שנינו

אני רוצה

ללכת לאיבוד

בלי שתמצא אותי

אבל לדעת שחיפשת.