| |
תמיד זה היה ככה. הוא ואני. מאז ומתמיד אני זוכרת אותו. אולי הוא לא תמיד היה כזה גדול. כשהייתי ממש קטנה בקושי ראו אותו. לאט לאט, ככל שהתבגרתי הוא גדל יותר ויותר. הוא תמיד היה שם. מסביבי. מקיף אותי. הוא הגן עלי מכשלונות, מפחדים. הוא גרם לי להאמין שזה בסדר. |
| 7/2003
 העייפות והתיסכול או שיחות שלי עם עצמי (טייק 1)
יש ימים כאלה שיש לי יותר מידי זמן לחשוב. ואתם יודעים מה קורה אז? אני מגיעה לכל מיני תובנות שאולי היה יותר טוב לו לא הייתי מגיעה אליהם בכלל. אז היום סיימתי משמרת לילה אחרי 12 שעות עצבים וליקוקים ללקוחות שביקשו שיחת מנהל (הזונות לא ייתנו לי לשבת במשרד בשקט, מספיק הנציגים שלי מתקשרים אלי כל 5 דקות)
ואז חזרתי הביתה לפקקים באיילון. וזה די הרבה זמן. ויש די הרבה זמן לחשוב. בד"כ השיחות שלי בראש מתנהלות בסגנון הבא:
" יש דלק?"
"כן יש מה את רוצה מילאת לפני יום וחצי"
"זאת הרגשה שלי או שלאחרונה הולך לנו יותר מידי כסף על דלק?"
"לא באמת לאחרונה הולך יותר מידי כסף גם על דלק, כי את נוסעת כמו מטורפת כל יום כמה עשרות קילומטרים מה את מצפה? ומה עם ההוצאות שלך על בגדים? לא נסחפת החודש? ומה עם כל המסעדות, בתי הקפה וכל השטויות האחרים?"
"נו אבל מספיק אני מרגישה שאני חיה בחסכים כי אין לי חיי חברה בגלל שעות העבודה המרובות אז לפחות שאני אחיה טוב"
"כן אבל לא אמרנו שאנחנו שוכרים דירה עד אוגוסט"
"כן מה זה קשור?"
"איך את רוצה לשכור דירה אם את מלכת הבזבזניות?"
"אנחנו נסתדר"
"הו כן זה ממש בוגר! את בכלל מחפשת דירה? מה את חושבת שדירת החלומות שלך תיפול ככה סתם מהשמיים? תתעורי מפגרת"
"תסתמי זונה"
"את עצלנית! בזבזנית! וחיה בסרט מטורף!"
"לכי תזדייני"
"הלוואי אולי זה מה שאנחנו צריכות זיון טוב! זה מה שירגיע אותך?"
"טוב אני מגבירה את הרדיו אין לי כח לקול הצייצני שלך מפגרת"
תודו...זהו אני מאבדת את זה בדרך המהירה לגהה!
יאללה אני הלכתי לישון
לילה טוב!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
BBW