| |
תמיד זה היה ככה. הוא ואני. מאז ומתמיד אני זוכרת אותו. אולי הוא לא תמיד היה כזה גדול. כשהייתי ממש קטנה בקושי ראו אותו. לאט לאט, ככל שהתבגרתי הוא גדל יותר ויותר. הוא תמיד היה שם. מסביבי. מקיף אותי. הוא הגן עלי מכשלונות, מפחדים. הוא גרם לי להאמין שזה בסדר. |
| 7/2003
 מתברר שלפעמים שווה להיות שמנה
כן גם בחברה מתסכלת, מסרסת, אובססבית ומושפעת כשלנו. אתמול היתה לי ישיבה מאוד חשובה, או כמו שהמנהלת שלי אמרה כדי שלא אלחץ מזה יתר על המידה "הישיבה הזאת תקבע את המשך הקריירה שלך בחברה". הייתי מוכנה, באמת. עברתי על המצגת בערך שישים או שיבעים פעמים, הרצתי בראש שלי כל שאלה מכשילה שאחד המנהלים הפלצניים שם עלול לשאול, אפילו הכנתי בדיחות שנונות ככה לשבור את הקרח. לילה לפני עשיתי מדיטציה ממש כמו שהמליץ הדלהי לאמה ואפילו שתיתי תה צמחים מזעזע "לניקוי הרעלים מהגוף" וממש לקינוח אח שלי עשה לי רייקי (כפרה עליו חזר מהודו משכיל). כמובן שאחד הדברים הכי חשובים היה לכוון את השעה שלוש שעות לפני כדי שיהיה לי מספיק זמן להתארגן (להתקלח-להתגלח-להתבשם-להתלבש-להתאפר-לאכול כמובן!) וכן להתמודד עם הפקקים. כמובן שתמיד חייב להיות משהו שידפוק לי את הקארמה (סאאמק עארס נראה לי בגלל הרייקי) וקמתי שעה וחצי לפני. כמובן שויתרתי על המקלחת (נראה לי יסלחו לי אם אסריח אבל לא אם אאחר) והרבצתי אותה על 120 (נא לא לקחת דוגמא! ממש לא בסדר!) באיילון והגעתי לבניין הארור כשיש לי עוד חמש וחצי דקות. כמובן שבכל המקום הארור אין חנייה מסביב, והחניון מפוצץ שהשומר אפילו לא נותן להיכנס. אבל החלטתי לנסות בכל זאת (נו אולי העיניים היפות שלי) במקום להגיד שלום הוא שאל אם אני בהריון. האינסטינקט הראשוני שלי היה לאמר "לא אני סתם שמנה" כמו שכל שמנה הייתה עונה, אבל אז עשיתי חישוב מהיר בראש ויצא לי "כן, מה לא רואים?". אז הוא אמר לי שלנשים בהריון יש מקום מיוחד לחנות וכך הגעתי לישיבה באיחור של דקה וחצי בלבד (לא משנה שהסמנכ"ל הגיע באיחור של 12 דקות הבן זונה). כמובן שהכל עבר מצויין, חייכתי כל כך הרבה שכמעט הקאתי מעצמי אבל התרשמו ויאללה אני מחכה לקידום אם לא לפחות תוספת במשכורת. נראה אותם מתעסקים עם נשים שמנות שנראות בהריון!
יאללה לילה טוב נשמות!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
BBW