לפני כמה ימים קיבלתי מייל מאחד האנשים שהגיבו על הפוסט שלי. גבר שסיפר לי איזה מדהים זה לדעת שיש משהי שיודעת לחיות טוב עם עצמה ועם גופה ושכשהו חי עם משהי שמנה היא לא אהבה את עצמה וזה מה שגמר את האהבה שלהם. אז בשבילך יוסי, אני מקדישה את הקטע הבא שנלקח מספרה של ג'ניפר ויינר "טובה במיטה" ואני מקווה שתבין שיש עוד גברים כמוך שסבלו מחוסר אהבתה של אישה לעצמה בגלל גודלה.

"מעולם לא חשבתי על עצמי כעל חובב שמנות, אבל כשפגשתי את ק', התאהבתי בפיקחותה, בצחוקה ובעינה הנוצצות. עם גופה, החלטתי, אני יכול ללמוד לחיות.

כתפיה היו רחבות כשלי. ידיה גדולות כמעט כמו שלי, ומשדיה ועד בטנה, ממותניה ועד ירכיה, היתה ק' כולה חמוקים מתוקים ונעימים. לחבק אותה היה כמו להגיע לנמל מבטחים. כמו לחזור הביתה...

אבל כשהייתי איתה בחוץ, לא הרגשתי נוח כלל וכלל. ייתכן שהיה זה האופן שבו ספגתי את ציפיות החברה, את תכתיביה כלפי מה שגברים אמורים לרצות ואיך נשים אמורות להיראות. סביר יותר שהיה זה האופן שבו ספגה היא אותן. ק' הייתה חיילת מסורה במלחמות הגוף. בגלל גובהה- מטר שיבעים ושבעה סנטימטרים- בגלל מבנה גופה ומשקלה שהיו מקנים לה כבוד בנבחרת פוטבול מקצועית, לא יכלה ק' להסתיר את עצמה.

אבל אני יודע שאילו היה הדבר אפשרי, אילו יכלו כתפיה השמוטות וישיבתה המכווצת והסוודרים השחורים חסרי הצורה למחוק אותה מן העולם הפיזי, היא הייתה נעלמת מייד. היא לא נהנתה כלל מן הדברים שאני אהבתי: גודלה, שפעתה, עסיסיותה המגרה.

מעולם, בכל הפעמים הרבות שאמרתי לה שהיא יפה, אני יודע שהיא לא האמינה לי. בכל הפעמים הרבות שאמרתי לה שזה לא משנה, אני יודע שלה זה שינה. אני הייתי רק קול אחד, וקולו של העולם היה רם משלי. יכולתי לחוש את הבושה שלה כמו ישות מוחשית, הולכת לצידנו ברחוב, מכווצת ביננו באולם הקולנוע, מצונפת ומחכה שמישהו יאמר את מה שהיה בשבילה המילה הגסה ביותר בעולם: שמנה.

ואני יודע שזאת לא היתה פרנויה. שוב ושוב אנחנו שומעים שהדעה הקדומה על שמנים היא היחידה שעדיין מקובלת, שאנשים שמנים הם המטרות הבטוחות היחידות בעולמנו התקין-פוליטית. נסה לצאת עם אישה "במידות גדולות" ויתברר לך כמה זה נכון. תרגיש איך אנשים מסתכלים עליה, ואיך הם מסתכלים עליך מכיוון שאתה יוצא איתה. נסה לקנות לה לבני-נשים ליום האהבה ותיווכח כי המידות נגמרות לפני שהיא מתחילה. בכל פעם שאתם יוצאים לאכול אתה רואה אותה מתייסרת, שוקלת בין מה שהיא רוצה לאכול לבין מה שתרשה לעצמה לאכול, בין מה שתרשה לעצמה לאכול לבין מה שתיראה אוכלת בפרהסיה. .....לאהוב אישה שמנה בעולמנו זה מעשה אמיץ, וייתכן שזה אפילו מעשה עקר. מכיוון שכאשר אהבתי את ק', ידעתי שאני אוהב מישהי שאיננה מאמינה שהיא ראויה לאהבה...."