שומן: אז מה? הלכת והקמת עמותה אה? יה פלצנית!

אני: כן! נכון שזה מדהים?! ולמה פלצנית?

שומן: מתי תביני שבאמת לקבל אותי, זה תהליך שבן אדם צריך לעבור עם עצמו? תראי כמה זמן לך לקח באמת לאהוב אותי. עוד יש פעמים שאני יודע שבא לך לחנוק אותי!

אני: אם אני רוצה לחנוק אותך זה מסיבות ברורות לחלוטין, כי אתה מתנהג לפעמים כמו אידיוט. אתה שוכח שלא התחלתי לאהוב אותך ככה לבד, גם לי היתה עזרה והכוונה. ברור שזה היה גם תהליך פנימי אבל גירוי מבחוץ תמיד יכול לעזור.

שומן: עוד הפעם התחלת עם השטויות שלך. גירויים שמגירויים. רק סקס יש לך בראש? עכשיו באמת, מה עמותה כזאת כבר יכולה לעשות?

אני: היא יכולה לעשות המון. אני אספר לך עכשיו בסוד שבימים אלה העו"ד של העמותה שלנו הולך לעתור לבג"ץ לגבי שתי בחורות חמודות שצה"ל לא היה מוכן לגייס אותן בגלל עודף משקל.

שומן: נו ומה זה יעשה בדיוק?

אני: מה זאת אומרת? אנחנו נלחמים באפליה, למה שהבנות האלה לא ייגוייסו? רק בגלל שהן שמנות?

שומן: את זה אני באמת לא מבין. המדינה שלנו מטיפה לנו לתרום,  ואז יש להן שתי בחורות חביבות שמתות לתרום למדינה והם לא לוקחים אותן כי צריכים לתפור להם מדים מיוחדים? לא מבין את זה. אין לכם היגיון בני אדם!

אני: אתה מבין למה צריך את העמותה? זה עוד הצד החברתי, אבל המטרה העיקרית זה לגרום לשינוי בתפיסה בראש של האנשים. קודם השמנים, אח"כ לשמנים ברוחם ולבסוף אצל רזים.

שומן: לא יודע. יש לי איזה תסריט בראש וזה לא מסתדר לי.

אני: איזה תסריט?

שומן: דמייני ילד בכיתה ז', שמן, לומד בקיף ד' באשדוד. קחי עוד ילד, רזה, מאותו בית הספר, עם המון ג'ל בשיער ושרשרת מזהב שקיבל בבר מיצווה. תארי לך את הרזה יחד עם החברים המפגרים שלו, קורעים במכות את השמן. אני לא מצליח לראות את החבורת דגנרטים האלה פתאום מפסיקים להרביץ לו. פתאום אומרים לעצמם שמה שהם עושים לא בסדר. שלהרביץ למשהו כי הוא שמן זה רע. מצטער לא רואה איך העמותה שלך תוכל לפתור את זה.

אני: טוב יש פה גם אישיו של חינוך זה ברור. מעבר לזה אני כן חושבת שעמותה תעזור. אם פעם הומו היתה מילת גנאי היום כבר הרבה פחות. תראה מה הקהילה ההומו לסבית עשתה. אמנם עדיין יש אפליה אבל אין מה להשוות למה שהיה כאן עד לפני כמה שנים. פעם לא גייסו לצבא או נתנו עבודה להומו. היום הומו זה אין. היום יש מצעדי גאווה שמשתתפים בהם שרים בכנסת. זאת התקדמות מדהימה. אין סיבה שאנחנו לא נהיה שם. אין סיבה שכל קבוצת מיעוט באשר היא לא תשמיע את קולה ותקבל זכויות כמו כולם.

שומן: מה את משווה שמנים להומואים? מה הקשר?

אני: ועוד איך יש קשר. הם קבוצת מיעוט שהיתה מופלת לרעה רק בגלל הנטיות המיניות שלה. אנחנו קבוצת מיעוט שמופלת לרעה בגלל המידה שלנו.

שומן: אני כבר אומר לך שיהיו מלא אנשים שילעגו לכם וישלחו אתכם לעשות דיאטה. המון אנשים שממש לא יבינו אתכם ויתהו מה כבר הבעיה שלכם לקנות קצת שלווה בעזרת 9 קילומטרים של זיעה. וממש לא יבינו למה אתם לא יכולים לסתום קצת את הפה?

אני: שילעגו ויגידו מה שהם רוצים. כל אחד צריך לחיות את חייו ולתת לאחר לחיות את חייו שלו לפי ראות עינו. לאף אחד אין זכות להיכנס לנו לצלחת. ברור שיש את האנשים האלה שלא מבינים מה הבעיה לעשות כבר דיאטה ולרוץ 9 קילומטר ביום ולסגור עיניין. אני לא מצפה שאנשים יבינו אותנו. אם היו מבינים אותנו לא היתה אפליה. אבל העיניין הוא שזה לא העיניין שלהם ולא החיים שלהם. לא כולם נהנים לרוץ ולא כולם בכלל רוצים. זכותם או לא?

על חיה ותן לחיות שמעת?

שומן: שמעתי בטח שמעתי. את שוכחת יקירתי שאנחנו חיים בחברה הישראלית שדוחפת את האף שלה לכל מקום. הם עוד יכולים לבוא ולהגיד שאתם מעודדים אנשים להיות שמנים במקום לעשות דיאטות. שאתם מעודדים לחולי במקום בריאות.

אני: עצם העובדה של קשר ישיר בין השמנה לחולי שגויה מיסודה. ברור שהשמנה קיצונית היא לא בריאה. כמו כל משהו קיצוני אחר. כמו רזון קיצוני לדוגמא. אני יודעת שהגבול הוא בעייתי. מתי השמנה היא קיצונית? אני חושבת שזה משהו שכל בן אדם מחליט לעצמו. מתי שקשה או רע לאדם עם עצמו הוא צריך לעשות הכל כדי שיהיה לו טוב. אם זה אומר לרדת 20 ק"ג שיעשה זאת. הבעיה היום שגם בן אדם שיש לו 10 או 20 ק"ג מעל הממוצע, הרופאים שולחים אותו לעשות דיאטה. זה בולשיט! ממש בולשיט! אנחנו יוצאים קודם כל מנקודת הנחה שלכל בן אדם מגיע שיאהבו אותו ויכבדו אותו לא משנה באיזה משקל. לגבי אנשים שסובלים מהשמנה בצורה קיצונית ביותר, בשבילם אנחנו נילחם לטיפולים הולמים.
 
שומן: טיפולים הולמים?
 
אני: כן! אתה יודע היום כמה כספים מוציאה המדינה על גמילת נרקומנים מסמים? איזה תוכניות מצויינות יש לאלכוהוליסטים? כמה פסיכולוגים ופסכיאטרים מקציבים לטובת הסובלים מאנרוקסיה? הרשימה עוד ארוכה. תנחש אילו טיפולים יש למדינה להציע לאנשים שסובלים מהשמנה קיצונית?
 
שומן: אין לי מושג!
 
אני: הדבר היחיד שהמדינה מוכנה לממן לשמנים זה ניתוחי קיצור קיבה למינהם וכל מיני תרופות כמו קסניקל וסוגיו, שאמורים לדכא תיאבון אבל  לא באמת עוזרים. מה עם פסיכולוגים? תוכניות טיפוליות? שום דבר! אין! לא קיים. מבחינת המדינה אם בן אדם לא מוכן לעבור ניתוח, או חמור מזה, לא כשיר לעבור ניתוח בגלל בריאות לקויה אז שיאכל את עצמו למוות הוא לא מקבל כלום! מה ההבדל בין משהו שמכור לסמים למשהו שמכור לאוכל? או לאלכוהול? למה להם יש תוכניות ולשמנים לא?
 
שומן: מאיפה לי לדעת.
 
אני: כי שמנים הם מגעילים. שמנים הם שמנים כי הם לא יודעים לסתום את הפה וכי הם פשוט בהמות! זה למה. כי אם תהיה ילדונת כזאת שחולה בגלל שהיא רואה רק שומן מסביבה וכל מה שהיא רוצה לעשות כל היום זה להקיא, יקחו אותה מהר ויאשפזו אותה בבית חולים לחולי נפש. תבוא ילדה אחרת שלא יכולה להפסיק לאכול וייתנו לה להירקב בבית. נמאס מהאפליה הזאת לשמנים אתה לא מבין?!
 
שומן: מבין מבין! אמא'לה את מפחידה אותי! מה עשיתי לך?
 
אני: אה האמת, אתה עשית לי המון טוב. עד היום לא ראיתי את זה. ראיתי רק את הרע ורק מה שהפסדתי ועל זה אני חייבת לך סליחה.
 
שומן: אני ממש מסמיק...
 
אני: טוב אל תתן לזה לעלות לך לראש יאללה הולכים לישון צריך לקום מחר מוקדם לעבודה. שונאת משמרת של שישי בוקר!
 
שומן: יש מצב לאיזה סנאק לילי?
 
אני: לא! קיבלת מספיק היום ואני עייפה מידי בשביל זה.
 
שומן: אוף איתך כל הדיבורים שלך עשו אותי רעב!
 
אני: תתמודד!