סבא יקר שלי, לפני שנה נלחמת בטיפול נמרץ על החיים שלך, אני זוכרת את התחושות של כולם באותם ימים
אני זוכרת שחשבתי על מה יהיה עם אמא ועם סבתא אחרי שאתה תלך, חשבתי על מה ישתנה
והרבה השתנה
סבתא נהייתה נורא כפייתית בנוגע לדברים כל כך קטנים, כל מיני דקויות שלך שהיא לא אהבה פעם היא מיישמת עכשיו
אמא לא מפסיקה להיזכר בסיפורי ילדות איתך, לצטט משפטים שלך, ולפעמים היא אפילו מתנהגת כמוך.
אני חושבת על איך החיים שלי היו עכשיו אם עוד היית פה...
כנראה שהייתי מוצאת אצלך נחמה, כי מהסבא השני אני רק מנסה לברוח
אין לי עם מי לשחק דמקה כשאני נוסעת לסבתא בסופ"שים, אף אחד לא מאתגר אותי מספיק כמוך.
כבר אין מי שיגיד לכולם "תעזבו את הקטנה שלי בשקט, שתעשה מה שהיא רוצה היא כבר ילדה גדולה"
כבר אין מי שיחבק אותי ויצעק "מי פגע בילדה שלי? למה היא בוכה?!"
אני רוצה עכשיו שתהיה פה, שתגיד לי לא לבכות, שתגיד לי שאני כמוך, לוחמת
שאנחנו נולדנו ככה, שאנחנו לא יודעים לחשוב כשצריך, שמה שקרה כבר קרה ועכשיו צריך לבנות את עצמנו ולהמשיך הלאה
אני צריכה מישהו שיבין אותי כמו שאתה הבנת.
לא הגיע לך למות אחרי כל כך הרבה דברים,
אבל אני יותר מכולם מבינה שלפעמים נמאס כבר להילחם וצריך להרפות, לוותר
אם הייתי יכולה הייתי אומרת לעצמי פשוט לחיות...
תחיי את החיים שלך בלי לחשוב יותר מדי כי את פשוט לא טובה בזה, אל תחשבי על מה שייקרה מחר!
תנצלי כל רגע טוב בחיים שלך, תצברי זכרונות שיספקו לך קמצוץ של תקווה לרגעים שקשה
אל תשחקי משחקי אגו מטופשים ופשוט תאהבי אותו כמו שהוא,
אל תזכרי רק את הדברים שעיצבנו אותך, תזכרי גם את הדברים הטובים שהוא אמר לך
תאהבו, תבלו, תדברו, תחיווו
כי בעוד שנה כל זה יכול להיגמר ואת תחשבי על כמה זמן בזבזתם בשטויות וריבים.
נ.ב. חמודה-
אל תקשיבי לאף אחד ותמשיכי ללכת לחדר כושר ותקחי גם כמה שיעורי אמנות לחימה או משהו על הדרך, אחרת כל זר ברחוב יוכל לפגוע בך.
ואם גם זה לא יעזור אז תזכרי תמיד מה אדם חכם תמיד אמר לך: "את לוחמת, נולדת ככה, מה שקרה קרה ועכשיו את צריכה לבנות את עצמך מחדש ולהמשיך הלאה"
כינוי:
שקוּפה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
