אני לא יודעת איך זה ילך, אני רק מקווה לטוב ~לילי בלו

חזרתי הביתה לפני כמה דקות. יצאנו הילדים במושב, אני, הפרנדות (הפרנדות הן הבנות בשכבה שלי מהמושב) והבנים. יש כמה בנים, גוני, יהלום, זר, שעון, לארה, המעודדת ודודו (מין הסתם אלה לא באמת השמות שלהם).

אני לא כל כך רגילה שכשנפגשים עם אנשים אז אנחנו יושבים בפלאפונים, אבל במושב כשאנחנו נפגשים אנחנו בדרך כלל עם הטלפונים. זה ממש מחפן אותי. אבל פסדר נתמודד. כל הבנים חוץ מגוני, יהלום ודודו, כי דודו שומר שבת וגוני נסע, ויהלום בקושי יוצא מהבית. הבנות לא כל כך מעניינות אותי, ובכללי הגיעו חברים של כולם מבתי ספר שונים. הילדים במושב הולכים לשלושה בתי ספר ורק אני ודודו בפנימיה (כל אחד בפנימיה אחרת) וזר הוא ילד מבית הספר השלישי, ומישם לא הגיעו אז אנחנו דיברנו, ודיברנו, ודיברנו. הלכנו להסתובב, טיפסנו לגג אחד ודיברנו, אחר כך הגיעו ילדים מט' הם היו נחמדים ושאלו אם אני רוצה ללכת איתם בסוף אני זר והמעודדת הלכנו איתם. המעודדת, ילדה אחת והילד שהזמין אותי הלכו, אחרי כמה זמן אני וזר גם הלכנו, הוא ליווה אותי הביתה, ואמרנו שנחמד לדבר ולא להיות כמוכל השכבה בפלאפונים ועכשיו סוף סוף יש לו עם מי לדבר, כי קודם היה לו רק את יהלום וגוני, ואולי לפעמים לארה. זר ליווה אותי הביתה שתה כוס מים ואם אחותי לא היתה חולקת איתי חדר היינו הולכים לחדר שלי אבל פסדר הוא אחר כך הלך. הוא הילד הראשון מהמושב שבא אלי לבית, ונכנס. עכשיו אני גם רוצה לחזק את היחסים בנינו הוא נראה לי בנאדם מעניין, ועכשיו אני יכולה להגיד שהכרתי חבר חדש