אני לא יודעת איך זה ילך, אני רק מקווה לטוב ~לילי בלו
Boring life that make me crazy |
| 6/2018
אין לי כוח
אין לי כוח. התחילה לכאוב לי הרגל. אני רוצה להתחיל תחיים. אני כותבת ככה רק כשאני בחדר שלי. אני חושבת שמשהו בו מרגיש לי תקוע. אני חושבת שזה אולי בגלל שאני בדרך בו כשאני חולה או לא עושה כלום. אני רוצה לפני שאני אתגייס לטוס לחול. אוף אני כל כך מקווה שהטיסה שלנו תצליח. אני רוצה לחול ולהיות בשקט שלי. אפילו לסופש. פשוט לסגור את הטלפון. לסגור הכל ולהתנתק מהכל. שאני אתחרפן קצת. אולי אז תהיה לי שלווה. אני מחר הולכת לרופא לרגל שלי ואני מקווה שימצא פיתרון. אני רוצה כבר פשוט ללכת לישון ולהתעורר מחר. ללכת לרופא ולקומונה. זה כל מה שבאלי, פשוט תסתיים השנת שירות כבר. אין לי כוח לזה ולאף אחד אין מוטיבציה. עוד חודש וחצי טירונות ואז קורס ואז אני אהיה מורה חיילת, ואני אהיה הכי טובה. אני מקווה רק שזהו שזה יגמר, שהימים יעברו מהר ושאני אעשה משהו עם החיים שלי. שאני אדע כבר את הכיוון שלי.
| |
רגוע
הבאתי המון דברים מהקומונה הביתה. אני הרגשתי שזה נכון ואני מקווה שצדקתי. אני מאוד רוצה שזה יסתיים אבל עכשיו אני רגועה יותר, אני נהנת עם הקומונה שלי. גם עכשיו כולם עצובים אז זה נותן לי מוטחבציה, עם כמה שזה נשמע חרא. אני אסדר הכל ואתחיל לקרוא. אני מקווה שהסופש יהיה בצורה מרגיעה.
| |
סדר בחדר
סיימתי להיות חולה אבל האחראים לא נותנים לי לחזור עד שלא תהיה לי שיחה איתם. האמת? לא כל-כך כואב לי. זה פשוט מאלוהים שנתן לי עוד יומים להתרכז בעצמי. להתרכז במה אני רוצה לעשות בעתיד. זה פשוט משהו שאני צריכה לטובת עצמי. אני מקווה שאני אכן אמצא כיוון שאני אוהבת. כרגע גם אני רוצה לחזור לקרוא באנגלית. המורה שלי שלחה לי ואני פשוט צריכה להקפיד על זה. כמו שמקפידים על ספורט. שאגב שכחתי לעשות אתמול. אני אתחיל לעשות ספורט בבוקר וככה אשחרר את זה. אני תמיד מרגישה טוב עם עצמי אחרי שאני עושה ספורט אבל להביא את עצמי לשם זה קצת יותר קשה. אני צריכה לסדר תארון שלי שוב ובכלל להתארגן על החיים שלי. אני גם רוצה לקרוא ועכשיו יש לי את היכולת. אני פשוט צריכה להפסיק לבזבז את הלילות ולישון בהם. ולא להפוך את השעות שלי כמו בדרכ. אני די מותשת. אני רוצה להתחיל פסיכומטרי. שהדבר הזה כבר יהיה מאחורי. שאני אסיים עם זה. אני אצטרך להוציא אישור לימודים. אבל אם אני לא אצליח אז כאילו לא נורא אני אנסה להוציא ג ביום הבחינה. אני רוצה כבר להיות בסדיר. אני בעיקר רוצה לדעת מה אני רוצה לעשות בעתיד. שיהיה לי כבר כיוון.
אני רוצה לעשות רשימה לצהל, של מטרות. אני צריכה לעשות סדר בחדר. בחדרי הלב והתקוות, ובחדר הפיזי.
| |
חששות
לא יודעת מה לעשות עם הפחדים שלי. אני מפחדת לקראת הגיוס. אני רוצה שזה יהפוך להיות בסדר. אני רוצה להתגייס אבל אני מפחדת לאבד את עצמי. אני מקווה שהשנת שירות תסתיים כבר ושאני אתחיל דברים אחרים. אני לא יודעת מה לומר על השנה הזו. עשיתי שנת דירות ופשוט מרגיש שזה לא שווה את זה. יכולתי להתגייס ולתרום למדינה הרבה יותר. ואולי להתגייס קודם ולעשות יותר דברים שחשובים לי. אני זוכרת שבתחילת שנה פחדתי כי עזבתי תפנימיה ואני חושבת שהיתי צריכה לעשות דברים בדרך אחרת. זה מה שאני רוצה. וזה מפחיד באמת לעשות את זה. מעניין מה יקרה איתי בעוד כמה שנים. אני יודעת שאני חייבת ללמוד אנגלית, ולצערי אני יודעת שאם לא הייתי בפנימיה כנראה הייתי יודעת טוב יותר אנגלית. הפנימיה היא כמו חממה אז כשאתה עם החברים שלך אתה פחות עסוק בלימודים כל הזמן ואז האנגלית שלי פשוט נדפקה. מילדה שהייתה יכולה לנהל שיחות שלמות אני כבר יותר ויותר מפחדת. אני מקווה שהפחד הזה יעלם. אני פשוט צריכה להתחיל לקרוא באנגלית והשאר יבוא לבד. אני צריכה כל מיני מאמרי דעה והמורה הקודמת שלי שלחה לי אני פשוט לא מצליחה להביא את עצמי למצב שאני קוראת. אני חושבת שאני שוב אעשה רשימה של דברים שאני רוצה להספיק בשנה הבאה ולסיים אותה. ואולי כדאי שאציץ ברשימה שלי מתחילת השנה הזו. אני מקווה להצליח, אני מאמינה שאני אצליח. אני פשוט צריכה לעשות את מה שאני אוהבת. אם אתה עושה משהו שאתה אוהב אותו וטוב בו אז אני מאמינה שאין סיבה שזה לא יצליח. כמובן צריך גם לחשוב קדימה. איש חכם פעם אמר לי "ראש בעננים רגלים על הקרקע" לדמיין משהו שהוא בשמיים ולהבין שהוא אפשרי. אני מקווה שאני אצילח לעשות את זה.
| |
חידוש קשרים
טוב האמת שאין לי המון מה לחדש. אני עכשיו בבית כל השבוע וחולה. באלי קצת להמשיך האמת. המון זמן שלא הרגשתי שיש לי את היכולת לעשות משהו שמעניין אותי באמת. והנה אני עכשיו קוראת ספרים. אני שבוע וחצי וסיימתי שני ספרים ואני עוד קוראת אחד שהוא בחלקים והתחלתי עוד ספר. אני מן מרותקת לספרים ומנסה למצוא את המקום שלי. אני כמעט ולא בפייסבוק או מנסה ליצור קשרים או לחבר קשרים מהעבר. אני בעיקר פשוט עם עצמי. קוראת, רוקדת, משתדלת לכתוב. זה מן משחרר משהו שהיה תקוע הרבה זמן. אני במן חופשה קטנה מהעולם. אני אתחיל לתפוס חלקים מהעולם יותר מאוחר. גזרתי את השיער, פי יה איזה דרמטית יצאתי, כולה הסתפרתי. והאמת שאני אוהבת את זה. אני נפתחת לדברים כרגע, או יותר מתחברת בעצמי? בכל אופן אני עוברת תהליך עם עצמי, אני מכירה את עצמי ואני חושבת שאני גם מתבגרת. אני הוםכת כל מיני דברים בעצמי או לפחות מגלה אותם מחדש. הרבה זמן לא יצא לי להיות עם עצמי. טוב תמיד היו סביבי אנשים. יכול להיות ובגלל זה לא התאמצתי יותר מידי על קשרים כי ידעתי שהם יהיו לי. הייתי בפנימיה אז תמיד היו סביבי חברורת וחהרים ולמעשה אפעם לא חסר לי גם הלבד. אני יותר מרגישה את זה עכשיו כשאין לי עם מי לצאת בערבים. כלומר אני רוצה לעשות לפעמים דברים בימי שישי בערב אבל אין כלכך עם מי. הבנות מהמושב ואני לא בקשר הכי טוב, כאילו לא קרה בנינו כלום ולכן גם לא קרה בנינו משהו מיוחד. אני פשוט התרחקתי מהם. וגם לא היה לי רישיון נהיגה אז לא יכולתי להגיד שאני אוציא אוטו ואז לבלות איתם ביחד. לא יודעת כל כך מה אפשר לעשות עם זה. כלומר אני יכולה לנסות לחדש את הקשר ואולי רק לצאת איתן בערבים. אני מרגישה שאני דוחה את זה למתי שאני אוכל להוציא אוטו. אבל אני חושבת שזה גם תירוץ שאני ממציאה לעצמי. האמת לי בכלל לא רע שאני אהיה עם דרו כל ערבי שישי שבת רק שנינו ואיזה סרט. אני אנסה להזרים כמה בנות מחר לים או לעשות משהו. אני אשאל אצל השכבה מה הם רוצים לעשות או את המושב. או קודם את המושב כדי לחדש קשרים איתם. כן נראלי יש כאן תוכנית, המושב ואחרי זה את הבנות ואז את הקבוצה שגרה באיזור. נראלי זה הסדר הכי טוב. אני יכולה פשוט לעשות איתם דברים בבוקר ובצהריים. וככה לאט לאט לחדש קשרים ודברים. לאט לאט. אני חושבת שאני אצליח.
| |
קצת בורחת
טוב אז ישרא נשאר. אני בלבלבלה אחרת. אני ודרו רוצים לטוס ואנחנו נטוס ברגע האחרון. אבל אני יודעת שרגע אחרון זה לא הזמן לתכנן טיסה בלי לפספס משהו. אני מנסה למצוא משהו לאחז בו. אני מנסהס לעשות תוכניות להמון יעדים זולים. וזה מבאס אותי כי כל פעם הוא בא אליי עם אמרה אחרת שלאה אני מתכנן לטוס עם עוד מישהו לאנשהו ואני מתכנן לרדת לאילת וכאילו כמה כסף אתה חושב שיש לך? אני יודעת שיש לך אבל לא כמו שאתה מדמיין. וזה מבאס לי את החיים העניין הזה. של האי ודאות. כי אני פשוט יודעת שזה יתפקשש. אני לא רוצה לבדוק את הכל לבד אבל אני לא רואה משהו אחר. וזה מבאס אותי אני פשוט מבואסת מן העניין הזה. ואני רוצה לגמור עם העניין הזה. אני אנסה פשוט לכתוב עוד 8 יעדים. אבל תכנון כל יעד הוא בערך שעתיים שלוש. והאמת? מזה אין לי כוח לעבודה שלי. אני כרגע בחופשת מחלה וכל פעם מעיקים עלי. ופשוט לא באלי זה גורם לי לרצות פחות לחזור. אני רוצה שהמחלה הזו תישאר לעוד שבועיים. שאני ארגיש שאני חסרה. אני רוצה פשוט להיעלם קצת מתחת לאדמה. זה כל מה שאני רוצה. ר
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
