אני, מי שאני, ואני לא אוהבת את זה....

אני מזכירה, זה נכתב לפני חודשיים, זה לא מצבי עכשיו.

25.10.12

זה פשוט קשה...

אני כבר שבועיים יושבת בחדר ובוכה, ההורים שלי מכריחים אותי לאכול, לא מפסיקים לשאול מה קרה...

גם החברה הכי טובה שלי לא מפסיקה לשאול מה קרה.

אני לא מבינה, זה שאני שקטה כמה ימים לא אומר שהשתגעתי.

אתם מכירים אותי נכון?
הילדה החייכנית, הנחמדה, האופטימית, הצוחקת.... לא!

אתם לא מכירים אותי... אלו רק מסכות...

אף אחד לא מכיר אותי מבפנים.

אף אחד.

ואף אחד גם לא יכיר.

אני לא רוצה.

אני עצמי, לא מישהו אחר.

אני שמנה.

אני שונה.