אני, מי שאני, ואני לא אוהבת את זה....

היא יושבת מולי ומדברת.

מדברת, מדברת, מדברת.....

פתאום הלב שלי עוצר.

היא ממשיכה לדבר

דמעה אחת קטנה מופיעה בעין שלי

היא זולגת במורד הלחי עד הצוואר, אני מנסה לעצור אותן, את הדמעות.

אבל לא מצליחה.

אני קמה, הולכת, פותחת את הדלת וסוגרת. מסמנת "לא" עם הראש ובורחת.

הדמעות לא עוצרות, הן ממשיכות.

וכל זה בגלל שאין. פשוט אין רקדניות שמנות.