כמו שכבר כתבתי בפוסט הקודם, אני החלטתי שאני עושה את הצעד הזה בקבלת עזרה. ובכן, עשיתי אותו ואני מתכוונת לתעד אותו ולהעלות אותו לכאן.

אני עושה את זה כדי שבעתיד אוכל להסתכל אחורה ולראות את הדרך, ולכל מי שקצת פוחד לעשות את הצעד, אולי יראה את זה

ויבין שזה לא בושה לבקש עזרה,

כל אחד מאיתנו ראוי לאושר.

בהצלחה לכולנו ♥

-

23/12/20

סיימתי עכשיו את השיחת היכרות עם הפסיכולוגית החדשה שלי, בגלל כל הקורונה והכל זה הולך להיות בזום/טלפון.

אני לא יודעת אם מפגשים פרונטליים עדיפים ועד כמה זה קריטי להצלחת הטיפול, אבל אני זורמת עם זה.

אני גם לא במצב שאני יכולה להרשות לעצמי לדחות אותו.

דיברנו בכלליות, היא שאלה שאלות רקע עליי ועל המשפחה שלי ואני דקלמתי לה כאילו אני בראיון עבודה, ואז היא התחילה לחטט.

חפרה קצת יותר לעומק ושאלה שאלות קצת יותר אישיות, עד שנגעה בפצע שכבר מזמן הספיק להזדהם ואני החנקתי דמעות מבעד לפלאפון.

אני מאוד רוצה בשינוי הזה, לתקן את העוולות שגרמתי לעצמי אבל נורא הרתיע אותי לגעת בעבר.

בעיקר כי חשבתי שהוא כבר לא רלוונטי, אבל לפי הקול שלה אנחנו עוד נחזור אליו הרבה בשיחות.

אני מקווה שאצליח להתגבר על זה, אני בכל מקרה אנסה לעשות את הכי טוב שלי.

-

קבענו לדבר שוב, עדיין לא פיתחתי דעה עליה אבל שוב,

אני זורמת.