אז אני בדרכי לחדר כושר, אחרי ראיון עבודה מאוד מוזר שמציע 29.5 שקל לשעה (בערך, לא בטוחה לגמרי מה בשכר מינימום) וחושבת איזה עבודה שלא כוללת עירום וצלקת נפשית תביא לי מלא כסף בזמן קצר, אם למישהו יש רעיון וזה.

אז ביום שישי החלטתי על דעת עצמי שאני מפסיקה לקחת גלולות באמצע החפיסה כי אני בחורה אחראית ובוגרת עם מלא סבלנות (אין לי סבלנות כש90 אחוז מהארון שלי הפסיק לעלות עליי בפחות מחודשיים, אין לי כסף למלתחה חדשה ולפסיכולוג של אחרי ניסיון למדוד ג'ינס בפול אנד בר עם המידות הזעירות שלהם)

לקח לי כמעט 4 חודשים לעלות על זה שלא משנה כמה אני מתאמנת-כמה דיאטות אני מנסה-כמה סבל בכי ועצבים הולכים לי על כלום-שכנראה הגלולות אחראיות לזה, מה שמפגר מצידי כי גם בפעמים הקודמות שניסיתי את מזלי עם גלולות הגוף שלי היה כזה "לא היה לי תקציב לבלונים ליומולדת שלך אז בנתיים ננפח אותך". לא מגניב בכלל. בכל מקרה מסתבר שכשמפסיקים באמצע חבילה ההורמונים משתוללים עוד יותר אז ביומיים האחרונים אני בוכה, אוכלת, בוכה על זה שאכלתי יותר מדי, אוכלת כדי לפצות על העצב שנוצר כתוצאה מכך שאכלתי יותר מדי ובקיצור זה מעגל קסמים נהדר כזה אני צריכה אלכוהול.

מחר יש לי את היום הראשון מתוך 3 של מבחנים לקורס שאני הולכת לעשות כנראה, שזה ממש מגניב ואני ממש מחכה לזה למרות שזה עולה עשרים אלף שקל ואני במינוס, חבל שזה לא חוקי למכור כליה, היה מסדר אותי יופי.

אתמול בין בכי לבכי באתי לאמא והצהרתי שעד גיל 24 אני חוזרת לקידומת 5 במשקל, מוצאת עבודה נורמאלית ומתחילה את הקורס ויהי מה.

דקה אחרי זה אכלתי חצי מקרר וחטפתי צעקות של "שלא תעזי לעמוד מול המראה ולהגיד שהשמנת אחרי זה!!! את תקיאי בסוף!!!" ואני כזה, בכיתי. Shocking

בסוף לא נפגשתי עם הבחור שהזכרתי בפוסט הקודם (נראה לי שהזכרתי), הרגשתי שהוא מורח אותי יותר מדי וחוצמזה, הוא עובד הרבה על שריריי הידיים שלו אז אני בטוחה שהוא הסתדר מעולה ביום האהבה. אני ביליתי את יום האהבה שלי במילואים ואכילת פיצה ב7 שקל כי פיצה בחיים לא תאכזב אותי.

2019, I'm sorry my dear but you're up for elimination