כשאת ברמנית מתחילים איתך מלא. בערימות. גם אם מצוייר לך אף ושפם של חתול על הפרצוף. 

ביום חמישי הייתי ברמנית לראשונה בחיי במסיבת סטודנטים. לפני כן גם עבדתי במסעדה (אני מארחת, אבל מארחת שצריכה לזוז הרבה) ומסתאבר שכשיש לך מחלת הנשיקה ואת עובדת 16 שעות ברצף, מתוכן 8 שעות על הרגליים בריקודים-יום אחרי זה כל שניה בעמידה תרגיש כמו טיפוס על האוורסט. פאקינג כואב לי הגוף. אבל נהנתי רצח, 3 אנשים ביקשו את הטלפון שלי ועוד ברמן שהיה לידי אמר לי שגם הוא תכנן להתחיל איתי עד שהוא הבין שאני מבוגרת ממנו ב3 שנים ושהסיכויים שאסכים לצאת איתו נמוכים (הוא צדק).

אני לא חיננית במיוחד כשלא בא לי על אנשים, אבל בו זמנית לא יודעת לסרב בנימוס כשמישהו רוצה את המספר שלי, לכן זה מביא אותי לסיטואציות מביכות כמו-נתתי את הטלפון שלי למישהו. שעתיים אחרי זה נתתי למישהו אחר את הטלפון שלי כשהבחור הראשון עמד לידו והסתכל עליי. היה לו מבט נעלב ואני עשיתי כאילו אני לא שמה לב והמשכתי למזוג משקאות במרץ. אני לא ביצ', אני פשוט גרועה בחרא הזה. 

כשמשהו מעניין אותי אני תלמידה טובה. בשעה טובההההה התחלתי ללמוד בחודש שעבר, לימודי תעודה אמנם, אבל בטר ד'ן נאט'ינג. וברוך האל אני ממש נהנת לבוא ללימודים אפילו שזה דורש ממני לקום ב5:50 בבוקר ולנסוע לתלאביב 3 פעמים בשבוע. אני  מרגישה שם בנוח מספיק להיות עצמי אז במקום להיות ביישנית ולשבת בפינה כהרגלי במקומות שמביכים אותי-אני יושבת מקדימה, שואלת שאלות ועונה תשובות שהרבה פעמים נכונות והרבה פעמים גם גורמות לאנשים סביבי לצחוק ממש. אפרנטלי אני מצחיקה!!!!

סדרות של גייז אר דה בסט-אחרי שראיתי איזה מאה פעמים את כל העונות של רופול דראג רייס, התאהבתי באדור, ביאנקה, שאנג'לה, מנילה וכו' (ו-4 אנשים שונים אמרו לי שאדור דלאנו היא ממש אני), התחלתי סדרה בשם קוויר איי (בקצרה-5 גייז עושים מהפכים בחייהם של גברים סטרייטים). כלכך כיף. 

להיות מארחת זה משעמם, אבל מאחר ומחלת הנשיקה חזרה אצלי לסיבוב שני אני לא יכולה למלצר למחייתי ואין יותר מדי עבודות לסטודנטים שנותנות שכר נורמאלי, אז נו טוב

זהו. אני קצת פחות שונאת את 2019 כרגע, רואה את הצד החיובי וזה