Life mess

ים החיים:

הולכת יכפה על החול, מזג האוויר חמים.

מסתכלת על השמיים האומנותיים ,על העננים ועל הציפורים.

הנוף לא משתנה, וכבר אחרי הצהריים.

בשביל למצוא עיניין, מחליטה לקפוץ למים.

צפה לי על הגלים, נהנת מכול שנייה,

השמש מחממת נותנת תחושה של הגנה.

שוחה יותר לעומק, בעזרת הרוח הנושבת,

מגיע ללב הים ואני שוכבת וחושבת.

לפעמים גלים גדולים מגיעים,

נותנים אדרנלין, מציבים אתגרים.

אך יום אחד בלי שום הכנה,

הגיעה גל גבוה ואת חיי שינה.

וכול האומץ, הביטחון ירד,

טובעת שוקעת ואני לבד.

שעות של סבל, מנסה לנשום ללא הצלחה.

רוצה לעלות, אך אני כבר ללא הכרה.

חיים ללא חמצן, מנסה להתרגל.

נאבקת על חיי, הגוף שלי סובל.

והים שקט, המים אוטמים את אוזני.

המחשבות גורמות לי להבין את חיי.

דגים שוחים סביבי, רוצים לנשוך בכוח,

ואני נהנת מהסכנה במקום לברוח.

לאט לאט מבינה ולמצב מתרגלת,

עולה באיטיות ולפעמים גם יורדת.

מגיעה על פני המים,כבר רואה את האור,

חושבת על החופש ועדיין מרגישה את הקור.

מדמיינת את הציפורים, את השמיים הכחולים.

והגלים לא נחים, עולים ויורדים.

לרגע התקווה נאבדת,

ואני כבר נישברת, ושוב היא חוזרת.

ברגעים טובים מרגישה את השמש מחממת אותי,

מפשירה את גופי.

נזכרת איך פעם, ומשוואה להיום

ושוב טובעת יחד עם הדיכאון.

התקופה אחרת, אני בן אדם שונה.

אולי יום אחד אזכה ויראה,

איך זה ללכת על החול,

לצוף על המים בלי ליפול,

להרגיש את השמש, לשקוע במחשבות טובות,

ואם יבוא גל אחייך במקום לבכות.