אולי הפעם אני כן

נדמה שרוב השאיפות שמלאו את ראותיי בארבעת הימים האחרונים היו מרובות ב-THC משובח, וגם קצת פחות משובח.

עם יציאתו לאור של הטובי אפילו חזרתי לשתות, 

ורמת הסחיות שלי בכללי שואפת לאפס.

המחשבה קהה רוב הזמן, החדות שלי נעלמה כליל. העברית לוקה בחסר, הזיכרון הכמעט-פנומנלי נדפק לחלוטין. אין לי יום ואין לי לילה, לא יודעת מימיני ומשמאלי. שוקלת להתפטר מהעבודה, מה שמחזיק אותי שם זה הבוסית שלי שהתקשרה אליי אתמול כדי לבקש

לבקש שאגיע בהקפצה לעבודה וסיימה את השיחה ב"טוב אל תעשני יותר מדי סמים, כאילו תעשני הרבה, אבל לא יותר מדי" ומאידך גיסא הבוס השני ששיבץ אותי לאותן השעות בהן הוא עובד מחר כדי שנוכל לשבת לעשן יחד אחריי המשמרת.

אני מגזימה, אני יודעת.